בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 41 · הלכה 17

אמר רבי חנניא בן עקשיא וכו׳. אמר למילתיה באבות ומסכת מכות שיש בה סיום נאה ונהגו העם לאומרו בסיום הפרקים לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על הגדה דאמר מר עולם אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא רש״י. ואיידי דפ״א מסיים נמי הכי בזה כדלעיל ד״ה כל מה שברא וכו׳ אעפ״י שיש באדר״נ אגדות. א״נ ע״ד דאיתא לקמן משם הרמב״ם ובמד״ש על שרצה הקב״ה לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצות לכך על מוסר ודינים הרבה של אדר״נ מסיים נמי שפיר בהן דרבי חנניא בן עקשיא:

לזכות את ישראל. כדי שיהיו מקבלין שכר במה שמונעין עצמן מן העבירות לפיכך הרבה להן תורה ומצות כגון פרשת שקצים ורמשים כדי להרבות שכר כשהן בדלין מהם אע״פ שבלא״ה לא היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה בהן. ריב״ן ור״ב סוף מסכת מכות. והרמב״ם שם כתב מעקרי האמונה כי כשקיים אדם מצוה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן. ולא שתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה זכה בה לחיי העוה״ב וכו׳:

לכך הרבה להם תורה ומצות. כי בהיותם הרבה א״א שלא יעשה אדם בחייו אחד מהם על מתכונתם וכו׳ וזה ה׳ חפץ למען צדקו וכו׳ ע״כ ול״נ ע״ד דאיתא במור״ם אלשיך ע״פ (תהילים י״ט:י׳) משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו כי לפעמים קשה לאדם על שום מצוה אכן כשרואה אחרת שישרה בעיניו מבטל דעתו נגד אחרת ומודה על האמת למפרע שכולם אמת וע״ד דאיתא בקדושין דף ל״א ראש דברך אמת (תהילים קי״ט:ק״ס) מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת. וז״ש ר״ח ב״ע רצה וכו׳ הרבה להם תורה ומצות כדי שבודאי לא ימלט תסכים דעת ב״א למקצת ואז מצוה גוררת מצוה שמודה על האחרים שכולם אמת ויציב ונכון:

למען צדקו. להצדיק את ישראל ולזכות אותן אמן כיה״ר: