בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 26 · הלכה 4

רשב״א אומר. בע״ז דף ח ע״א איתא ר׳ ישמעאל:

בטהרה. כלומר בלא כוונה ואין שמים על לב. רש״י שם:

ומשקה. ל״ג שם:

ומעלה עליהם. הכתוב. שם:

וקרא לך. משעה שאתה קרוי לו מעלה אני על אכילתך כאילו הוא מזבחו. רש״י:

המחלל שבתות. צ״ל המחלל את הקדשים וכ״ה בפ״א פ״ג מי״א. ובפ׳ חלק (סנהדרין דף צט) איתא ראיה מקרא ע״ז ובפ״א פרש״י המחלל את הקדשים שאינו משמרן כהלכה ומחללן מקדושתן והמבזה וכו׳ חילל חוה״מ בעשיית מלאכה או שנוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה דהואיל ואינם חמורים כי״ט אינו חושש לשומרם והמפר וכו׳ שאינו רוצה לימול. וכתב עוד והמלבין לא קחשיב נ״ל דר״ל הכא באדר״נ לא קחשיב ובזה מתורץ קושית התיו״ט ד״ה המחלל והר״ב כתב והמפר ברית שמל ומושך ערלתו לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול. והמגלה פנים בתורה וכו׳ היינו אפיקורוס כמנסה שהיה דורש אגדות של דופי למה לו למשה לכתוב ותמנע היתה פילגש זהו כי דבר ה׳ בזה וכגון מזרעך כדאיתא פ״ד דמגילה מ״ט א״נ שמעיז פנים לעבור על דברי תורה בפרהסיא ביד רמה ואין לו בושת פנים ע״כ:

אין לו חלק לעוה״ב. היכא דלא חזר בתשובה אע״פ שבאו עליו יסורים ומת ביסורין אין לו חלק לעוה״ב אבל אם חזר בתשובה קודם מותו אין לך דבר שעומד בפני התשובה. ר״ב וכתב במד״ש ובכלל אפיקורוס דתנן ריש חלק דאין לו חלק לעוה״ב איתנהו לכל הני. וזקיני בד״ח כתב שאפשר שהן בכלל אין תורה מן השמים דתנן התם וי״ל ג״כ דהנהו דפרק חלק אפילו יש בידו כל התורה והמצות אין לו חלק לעוה״ב אבל הני דהכא דוקא אם חצי זכאי וחצי חייב ואלו חמש הם בכלל החובות המכריעים לכף חוב ופי׳ זה נראה עכ״ל ועיין בתוי״ט סוף פ״ק דקדושין ולקמן ספל״ו:

ורע״א כל הנושא. עי׳ דא״ר ספ״א ספי״א ודא״ז פ״י מש״ש בס״ד:

עובר. משום שסופו לשנאותה ויעבור על הכל:

חמשה לאווין. ג׳ לאוין הן וג׳ עשה דפריה ורביה ג״כ עשה דפרו ורבו. מפרש. ונ״ל דעשה דפרו ורבו לא פסיקא דאע״פ שקיים זה או שיש לו נשים הרבה על כל פנים הנך חמש פסיקא: