בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 15 · הלכה 1

והם אמרו. כל אחד מאלו התלמידים. רש״י:

ג׳ דברים. בד״א ובמוסרים ובמדות דאילו בענין האסור והמותר והפטור והחיוב דברים הרבה אמרו א״נ אלו ג׳ דברים הוי מרגלא בפומייהו תמיד. ר״ב:

יהי כבוד חבירך חביב עלך. ואימתי יהיה זה כשלא תהיה נוח לכעוס שאם אתה נוח לכעוס א״א שלא תזלזל בכבוד חבירך הרי דבור אחד. ושוב יום אחד לפני מיתתך הרי שתים. והוי מתחמם וכו׳ הרי ג׳. רש״י ור״ב:

חביב עליך כשלך. ולא פליג אדתנן בפ״א פ״ד מי״ב כבוד חבירך כמורא רבך דהתם בחבירים שהם חבירים בתורה זקיני הגאון בס׳ ד״ח והמד״ש האריך בפשטים נאים ומתוקים כדרכו ע״ש. ואני שמעתי שוודאי האדם בעצמו אל יאמר לעצמו כשבא לביתו ברוך הבא רוצה אתה לישב לאכול ולשתות כי אין לך שטות גדול מזה כך יהיה בעיניך כבוד חבירך אם אינו נוהג עמך כרצונך בכבוד וזה שדייק התנא כבוד חבירך חביב עליך כשלך כלומר ככבוד עצמך משלך אבל להיפך אם אתה נבזה בעיניך ואינו רודף אחר שום כבוד מ״מ כבוד חבירך יהיה יותר חביב עליך כשלך ולא תזלזל בכבודו וזה ג״כ דקדוק נכון כבוד חבירך חביב עליך משלך כלומר יותר משלך:

כשם שרואה את כבודו. ר״ל כאשר נפשי אותה לראות בכבודו:

על כבודו של חבירו. שידון אותו תמיד לכף זכות:

אל יפגום עצמו. ר״ל שעדיין בודאי כבודו ורצונו עליו כאשר היתה באמנה אתו כשהיה עשיר ולא היה פוגם בכבודו אף בשוה פריטה רק היית נוהג א״ע דרך כבוד כאילו היית עדיין עשיר כן יהיה כבוד חבירך בעיניך כאילו היה לו מאה רבוא ונטלו ממנו וצריך אתה לנהוג בו כבוד ולא לזלזל אף בשו״פ ותאמר שהוא עני. מפרש: