בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 11 · הלכה 3

לרשות לשון רשות מי שיש לו רשות שר וכדומה:

שם ברשות. שעושר הוא. ד״א. במשל ראשון א א ללסטים לקחת הבהמות משום דמסתמא יש עליהם שומרים. אבל במשל האחרון שיש לו הרבה מטלטלין בבית יכול לאבד הון רב מגנבים:

מברך וכו׳. ועל זה איתא בערכין דף ט״ז תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו:

אני הוא שר העיר. ר״ל שמתפאר שעל פיו ישק השר כל עמו ובלעדו לא ירים ידו ורגלו מפני שגוזלין לישראל. כי מסתמא מוסר הוא ממון של ישראל משום כך הוא התקיף הגדול כי אין השרים מקרבין לאדם אלא בשעת הנאתן והמפרש כתב כי מן הסתם העובד כוכבים גוזלין וחומסין ב״י כד״א אכלו עמי אכלו לחם (תהילים י״ד:ד׳) ואם מתפאר עצמו שהשר סומך הכל עליו ועושה על פיו נמצא כל הגזילות ג״כ נקראים על שמו וכאלו הוא עשה: