מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 9 · הלכה 4 · Segment 3

אין לא קציץ בעליך יהיב לך. הרב בעל העיטור למד מכאן דאף באשת איש בחיי בעלה הדין כן לחלק בין רפואה שיש לה קצבה לבין רפואה שאין לה קצבה כדמחלק התם בסוף פ"ד דכתובות דהא בעליך יהיב לך קאמר וכ"כ הר"ן בשמו מביאו הב"י באה"ע סי' ע"ט והר"ן ז"ל דחה דבריו די"ל דאלמנה הוות וכי קאמר בעליך יהיב לך מנכסי בעליך קאמר. ומיהו מלישנא דהש"ס דלקמן משמע דבחיי בעלה הוה עובדא דהא קאמר טעמא דגלי לה ר' יוחנן משום דבעלה בעי הן דקצץ וכו' למאן שמעין לא לבעלה. והא ודאי ליכא לפרושי דבעיא באנפי נפשה היא דהלשון למאן שמעין לא לבעלה לא משמע כן דמוכחא דהפשיטות היא מסקנת שינוייא דהש"ס על דגלי לה לר' יוחנן כדפרישית בפנים. ועוד דאם נפרש לבעיא ולפשיטותא באנפי נפשה עכ"פ שמעינן מהכא דאף בחיי בעלה הדין כן ומהתימא על הר"ן ז"ל דנהי דהגירסא בכתובות איכא למידחי כדדחי מגי' דהכא מוכחא להדיא כדברי בעל העיטור ומ"מ הואיל ובש"ס דילן לא הוזכר לחלק כ"א באלמנה הסכימו הפוסקים כן כדמסיים שם וכן דעת הרמב"ם שחילק באלמנה בפ' י"ח מאישות ולא חילק בא"א בפ' י"ד:

ברם בהוא דאית דיניה עימיה אמר ליה מילתא. לכאורה יש לדמות להא דר' מתנייה הכא דהוי כהאי דאמר בהאי תלמודא פ' זה בורר רב הונא כי הוה חזי זכו לחד בר נש והוא לא הוה ידע הוה פתח ליה על שם פתח פיך לאלם והביא לזה הרא"ש והטור חו"מ בסי י"ז ושם במקומו אי"ה יתבאר מענין זה: