מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 5

לא הוא האיש יורש את אמו והאיש יורש את אשתו. מה דפרישית בפנים לפי הנראה לכאורה דמציין הש"ס על הרישא וכן היה נראה מדלקמיה דהשתא שייכא שפיר הא דסיים ואמר הדא הלכתא תנייתה וכו' דמדלא אשכח טעמא לדינא דירושת הבעל ומשום דלא ס"ל כהך דרשא דדריש לה התם מקרא דלא תסוב וכדדחי ליה נמי התם לחד מ"ד וכן לא ס"ל לדרשא דשארו ואמר להן ברייתא זו דדרשין מלשארו כפשטו הקרוב קרוב קודם. אבל הנכון הוא דלא על הרישא קאי אלא על הסיפא האשה את בנה והאשה את בעלה ופירכא הוא דפריך הש"ס ולא הוא האיש את אמו וכו' וכדפריך התם דף קי"ד ע"ב הא תו למה לי הא תנא ליה רישא האיש את אמו והאיש את אשתו וקאמר רבי יצחק בעי מימר פנסטה הסיפא ומלה לעז היא. סוף הענין. וכלומר דרצה לפרש הא דאיצטריך הסיפא ולא אשכח תירוצא ואמר הדא הלכתא תנייתא והניח הקושיא בהלכה הראשונה דבאמת משנה יתירה היא הסיפא כדאמרינן בעלמא ושנה להן הלכה השניה דבתרה סדר נחלות כך הוא ופירש להן כדתנינן בברייתא בן אין לי וכו' וזה פשוט והתם משני לה הא קמ"ל דאשה את בנה דומיא דאשה את בעלה מה האשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר וגו' ושמא רבי יצחק דהכא לא פשיטא ליה האי מילתא דבעיא היא בסוף פ' מי שמת אם הבן יורש את אמו בקבר והלכך לא אשכח שינויא למשנה יתירה דהסיפא. ודע דבענין ירושת הבעל כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות נחלות הלכה ט' מי שנתגרשה ספק גירושין ומתה אין הבעל יורשה וכתב עליו הראב"ד ז"ל מה שאמרו במס' גיטין בירושלמי נראה שהוא חולק עליו וכו' ועיין במ"ש הה"מ שם בענין זה ובמה שרצה לפרש מילתיה דר' זעירא דהתם. אבל האמת יורה דרכו והפירוש הנכון כבר בארתי בחבורי שם בפרק מי שאחזו בהלכה ד' דהאי מילתא לא קאי אדלעיל כלל במה דאיתמר התם ממתני' דהזורק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דקאמר התם אתיא דב"ש כרבנן וב"ה כר' יוסי בר' יהודא. והכא סליק ענינא. ליידא מילה אמתני' קא מהדר דמה היא באותן הימים רבי יהודה אומר כאשת איש לכל דבר ועלה מפרש לאיזה ענין קאמר הרי היא וכו' ומאי אתא לרבות בכל דבר וקאמר ר' לעזר ליורשה כהאי דתנינן בכתובות ובתוספתא דהתם מפרש לה בהדיא דהבעל זכאי במציאתה וכו' ובירושתה ועלה קאמר ר' זעירא זאת אומרת שהיא כאשת איש לכל דבר וסיומא דמילחא היא ולא פליג אר' לעזר כלום אלא כלומר לזאת אמר רבי יהודה לכל דבר. והשתא בפה מלא נוכל לומר דמשם ראיה לפסק הרמב"ם. ומשם למד הוא ז"ל לומר כן דהא לא איתמר כל כי האי מילתא אלא לפרש דברי ר' יהודה וא"כ ר' יוסי דפליג עליה במתני' והלכתא כוותיה וס"ל דמגורשת ואינה מגורשת ואינה כאשתו ואם מתה היא אין הבעל יורשה וזה ברור: