מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 8 · הלכה 7 · Segment 2

אם היו מוחזקין בו שהוא בנו וכו'. כדברי התוספתא שהבאתי כך אזלא הסוגיא דקידושין שם. וגרסינן תו התם אית תניי תני על קדמייתא נאמן ר' חזקיה ר' זריקן בשם ר' הונא היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן ופירשתי שם דר' חזקיה לפרש להאי אית תניי קאי דבעי למימר דאפי' בקדמייתא אם היו מוחזקין בו שהוא בנו ואמר עליו שאינו בנו נאמן ופליג אתנא דתוספתא דס"ל אינו נאמן ואפילו לר' יהודה דס"ל האומר בני זה ממזר הוא נאמן משום דר' יוחנן מפרש התם לעיל למילתיה דר' יהודה לתת לו הוא דנאמן אבל לא ליקח ממנו וכדפרישית שם וכלומר באופן שאינו מפסידו מירושתו הוא דנאמן עליו לומר ממזר הוא וכגון דמחזיק לנו בבנו אלא שאומר שנולד לו מחייבי כריתות אבל אם כשהוא אומר עליו ממזר הוא מפסידו מירושתו אינו נאמן להוציאו מחזקתו ועלה מייתי הברייתא דתוספתא שהיא כדברי ר' יוחנן וכדאמר ר' חזקיה שם עוד היא מתניתא. אף אנן נמי תנינא היו מוחזקין וכו' ולאית תניי דקאמר נאמן ומשמע דפליג מפרש לה ר' חזקיה בשם ר' הונא דלא פליג אלא דבכה"ג מיירי כגון שהיו מחזיקין אותו שהוא בנו משפחתו והיו מחזיקין אותה במשוחררת ובנו הוא ועכשיו אומר שלא שחררה ואין זה בנו בהא הוא דאמר האית תנייא דנאמן משום דלא מפיק ליה מחזקתו אלא שהם טעו וקסברי שהוא שחררה ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא ועוד דלא משוי ליה לממזר אלא לעבד ואיכא למימר דבכה"ג אפי' לרבנן נאמן הוא. ע"כ דבריו שם. ולפ"ז הוה מסתייעא מהאי סוגיא להדעות הסוברים דאף לר' יהודה אינו נאמן לאשווייה ממזר לפוסלו ולהפסידו מירושתו כ"א דוקא בדאיכא בכור והוא דעת בה"ג שכתב בהל' מילה וז"ל האומר זה בני ממזר אינו נאמן דכי קיימא לן כר' יהודה דאמר נאמן היכא דאיכא בכור אבל ליכא בכור אינו נאמן דשלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר על התינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר' יהודא דכיון דקאמר על בריה דזוטא מגדול בכור הוא פסלינן לגדול ומגו דהימניה רחמנא לאבחוניה לבוכריה דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ממילא קא הוי גדול ממזר אבל ודאי במקום שאין בכור לא מהימן דליכא יכיר דתליא רחמנא בגוויה לא מהימן ולא הוי ממזר ואפילו אשתו פרוצה ביותר רוב בעילות אחר הבעל עכ"ל. והביאו הרמב"ן ז"ל בחידושיו בשמעתתא דשלח ר' אבא בדף קכ"ז וקכ"ח. וכן ראיתי בכ"י אחד מכונה בשם ספר המכריע והוא מריא"ז הזקן ז"ל דפסק כדעת בה"ג וראיתי שם שברוב המקומות ממש רובו ככולו מכריע הוא נגד גדולי הפוסקים הרי"ף ור"ח ז"ל. וכבר יש לנו מכריעים מגדולי האחרונים ז"ל המאירים עינינו וכמו שכתב שם הרמב"ן ז"ל עד דברי בה"ג ואכתי לא דייקא דהא איפסיקא התם הלכתא כרב נחמן בר יצחק וכדפסק רבינו הגדול ז"ל עכ"ל ר"ל כר"נ בר יצחק דפ' החולץ דף מ"ז. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו מא"ב הל' ט"ו לענין לפוסלו וכן להפסידו מירושתו נאמן הוא בכל מקום ואפי' בשאינו נאמן לפסלו כגון שיש להבן בנים כדכתב בפ"ד מהל' נחלות הל' ב' אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני ולא ירשנו ויראה לי שאפילו היו לבן בנים אע"פ שאינו נאמן וכו' לענין יחוס נאמן הוא לענין ירושה. וזהו כפשטה של הברייתא דאית תנייא בקידושין דאזלא כסוגיא דהחולץ שם וכסוגיא דפירקין הנזכר. וההיא דר' חזקיה ר' זריקן וכו' דהתם נראה לפרש ג"כ אליבא דהלכתא דלא באו לפרש האית תנייא וכדנראה לכאורה דר' חזקיה גופיה קאמר לעיל עוד היא מתניתא כמו שמובא לעיל אבל מהא לא דייקא דר' חזקיה דלעי קאמר לפי הברייתא דהתוספתא ועלה קאמר אית תנייא דפליג ארישא והשתא מפרש לה להסיפא דתוספתא היו מוחזקין בו שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר שהוא בנו נאמן וקאמר ר' חזקיה בשם ר' הונא כגון שהיו מחזיקין אותו שהוא משפחתו ולא היו מחזיקין בו לבנו ועכשיו אומר ששחררה והוא היפוך הפירוש שפירשתי שם ונכון הוא ומכאן ראיה נמי לסברת הרמב"ם בפ"ד שם הל' ו' ע"ש דבענין ירושה נאמן הוא כדכתב הה"מ שם דבמקום שיש לו חזקת כשרות אמרי' מגו לפי שיש בידו להנחילו את נכסיו במתנה והוא ז"ל כתב שם אם ת"ח הוא או אדם כשר וכו' וטעמא שחזקתו אינו משקר ולמד זה מדאמר בתוספתא וקאמר בשעת מיתתו וכו' נאמן ופירשו התם דעל בנו מן השפחה הוא ומהאי טעמא נמי כדאמרי' בעלמא אין אדם משקר בשעת מיתה וכן כיוצא בזה ואין להאריך יותר:

כגון אילין נפתאי וכו'. ובבבלי פירקין דף קכ"ז ע"ב לא אמרו האי סברא אלא ארישא אמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן דמשמש לי כעבדא קאמר. וחילופיה אבית המכס וכו'. ונראה דה"נ לאו אבית המכס קאי דמשום זה לא יהיה מפסיד לתת המכס בחנם אלא האי אית תני תניי רישא דהך ברייתא היה עומד בצד המכס בתוס' הוא דקאמר התם היו מוחזקין בו שהוא עבדו ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן ועלה קאמר כגון אלין נפתאי וכו' דמשמש לי כעבדא קאמר והויא כדהתם: