מודה בהוא דיהיב בריה גו אומנתה. דין זה אינו מפורש להדיא בדברי הפוסקים ויש לדמות לדין המוזכר בהגהמי"י בפ"ח מהל' שכירות על ההיא דאם אוביר לא אעביד אשלם במיטבא מכאן פסק ר"י שהשוכר מלמד תינוקות וקבל עליו המלמד קנס אם יחזור בו וכו' אין זה אסמכתא דלא חשיב גזים כיון שמפסיד בחזירתו והוי כמו אובר ולא אעביד דכל דבר שבידו ולא גזים לא חשיב לעשות אסמכתא ודין זה מוסכם הוא בסי' ר"ז וה"נ בדין האומנות דדבר שבידו הוא ולא גזים ומפני חיי הבריות כדקאמר הש"ס בפ' הנזקין:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 10 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4d90491820fb8177f230321aca062cd17f0aecf7f9beadbeb4206d0ba28f4b7c