מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 9 · הלכה 3 · Segment 4

כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו. יש לפרש דר' מנא פליג אדר' אבהו וס"ל דאין יכולין למחות וה"ק כל המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא מצא ראיה הדין הוא שכנגדו נשבע ונפטר. חוץ מזו כלומר בזו אין אנו נזקקין לזה ואין צריכין לישבע להן ולפ"ז דמיא פלוגתייהו לפלוגתא דשמואל ורב נחמן בבבלי קדושין דף מ"ג יתומים שבאו לחלוק ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ובוררין להן חלק יפה ואם הגדילו ס"ל לשמואל דיכולין למחות ור"נ קאמר דאין יכולין למחות א"כ מה כח ב"ד יפה ופסקו הפוסקים כר"נ ולמאי דמסיק התם דר"נ לא קאמר אלא בשלא טעו בשומא אבל טעו בשומא מודה ר"נ דיכולין למחות. והיינו אם פחתו שתות כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' נחלות הל' ד'. והשתא נוכל לפרש דהכא פליגי בסברת ר"נ גופה דר' אבהו ס"ל דלעולם אין יכולין למחות אלא הגדולים נשבעין להן ונפטרין ועלה קאמר ר' מנא דלא היא דבכל מקום אמרינן הכא כל המוציא וכו' ושכנגדו נשבע ונפטר חוץ מזו דאם מצאו דבר יתר והיינו טעות השומא יכולין הקטנים למחות כדפרישית בפנים והוא הנכון ואזלא דר' מנא דהכא כמסקנא דהתם אליבא דרב נחמן:

סתם אחין שותפין עד שלשה דורות. ראיתי בספר תמים דעים המכונה לפסקי הראב"ד ז"ל שכתב בסי' נ"ח להשואל אותו לפרש זה וז"ל ומה שראינו בירושלמי ר' חייה רובה אמר סתם אחים שותפין עד ג' דורות כך מצינו ענינו בתוספתא האחים שהניח להם אביהם נכסים והביאום לבית הריבוי לא יאמר להם תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסים וכן הם לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע ועל זה הענין אמר ר' חייא כי זה השותף אינו אלא עד ג' דורות ובחיי אבי אביהם קא מיירי כי הכא שאם השביחו הבנים או בני הבנים לא יאמרו תנו לי מה שהשביחו בני או בני בני אלא מה שהשביחו השביחו לאמצע ומה שאכלו אכלו מן האמצע לפי שהם נטפלים בתפישת הבית אחר אבי אביהם אבל יותר מכאן כאחרים דמו ואם השביחו או שאכלו הללו תובעים שבחם והללו תובעים מהם מזונותיהם מפני שהם כנכרים שהשביחו או שאכלו שהרי אין להם לעצמם חלק בנכסים אלא מקרובת אבי אביהם וכבר נתרחקה קרובתם ולפיכך אין להם להתפרנס וכן אם השביחו שמין להם כאריסין זהו הדרך הטוב והישר בענין זה אבל אם מתו האבות ונשארו הנכסים משותפים בין הבנים אפילו עד כמה דורות אם השביחו האחים את הנכסים השביחו לאמצע ומה שאכלו אכלו מן האמצע שהרי יורשים שותפים הם עכ"ל ועוד האריך שם בענין זה וכמדומה דמה שפירש הוא ז"ל בחיי אביהם קא מיירי זהו מפני שהיה חסר בהתוספתא שלפניו. ובתוספתא שלפנינו כך היא כתובה בפ"י האחים שהניח להן אביהן נכסים ולאחד מהן יש לו בנים ועמדו בניו של זה והשביחו את הנכסים והביאום לבית הריבוי לא יאמר להם תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסים וכן לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע. והתוספתא מתפרשה כפשטה בתפוסת הבית אחר מות אביהן. וכן בעיקר הפי' מה שפי' הא דהכא הענין רחוק הוא וכך מעותקת התוספתא בדברי הה"מ בפ"י מהל' נחלות כמו שהבאתי ע"ש. וראיתי בחידושי הרמב"ן ז"ל שכתב על מתני' דלקמן האחין השותפין פי' האחין שהן שותפין וכן פי' זו ששנינו בבכורות האחין השותפין ובירושלמי מפרש שעד שלשה דורות הן שותפין בסתם לכל דבר ובגדולים ואוכלין ומתפרנסין מתפוסת הבית ביחד עסקינן עכ"ל וכן בענין התוספתא כתב לקמן ובתוספתא משמע שהפי' היו לאחד בנים וזן אותם מתפוסת הבית אין מחשבין לו אלא מה שאכלו מן האמצע ויש לרב ר' אברהם בר דוד ז"ל דברים אחרים בכל זה ומה שנראה יותר נכון כתבתי ע"כ ורמז להא שהבאתי לעיל. הרי לפניך הפי' הנכון בהא דאמרו עד ג' דורות וכן אמרו בב"ר והביאו הנ"י והרמז מקרא אם תשקור לי ולניני ולנכדי ע"ש. ואם תשאל לאיזה ענין הוא שאמרו בסתם עד ג' דורות לכל דבר התשובה היא לדין דמתני' דלקמן נפל לאומנות נפל לאמצע ודוקא אם הוא מחמת אביהן אז כשותפין הן ועד כמה עד ג' דורות בסתם וכן כל כיוצא בזה שהוא מחמת תפוסת הבית ואם עשו כפי' שותפות לעולם הן כשותפין לכל דבר: