מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 4

מן השפה הפנימית ולחוץ. כן פסקו הטור והש"ע בסי' קנ"ה שעובי כותל התנור בכלל. ומיהו במ"ש הטור ומפרש בירושלמי משפת הפנימי שעובי כותלי התנור בכלל הג' טפחים. צ"ל דלאו דוקא הוא דהא אשפה קאי אלא דר"ל כשם שעובי השפה בכלל הד' טפחים כך עובי קרקעיתו בכלל הג' דהא מהשפה ד' טפחים הוא ועיין בדיבור דלקמן:

היה עשוי כשובך מהו. מה דפרישית בפנים הוא לפי מה שמצויין בספרים שלפנינו אמתני' דהכא וכל זה דוחק. אבל באמת לא קאי אלא אמתני' דלקמן לא יעמיד אדם תנור וכו' ושם צריך לגרום האי בעיא היה עשוי כשובך שפתחו מן הצד כעין תנורים שלנו אם בעינן על גביו ארבע אמות או דילמא לא קתני במתני' האי שיעורא אלא בתנורים שלהם שפתחן מלמעלה אבל בפתחו מן הצד לא בעינן כולי האי ופשיט ליה מכירה דפתחה מן הצד ובין מלמטה ובין מלמעלה על גבה בטפח ה"נ בתנור שהוא עשוי כן בין מלמטה בין בלמעלה בהרחקת ג' טפחים סגי וכן היא גי' הנ"י ופירושו. והטור בריש סי' קנ"ה הביא דין החילוק בתנורים שלנו כן בשם הרשב"ם וכתב ולא נהירא לא"א ז"ל. ולא מצאתי בפסקי הרא"ש מזה ולא בתשובותיו והב"י לא ציין כלום ובראותי מזה בפרישה ודרישה וכתב שם ג"כ ולא מצאתי לדברי הרא"ש הללו בפסקיו. וראיתי שפירש שם כדרך שפירשתי בפנים לענין זה דאמתניתין דלעיל קאי כמו שהוא בספרים שלפנינו. אלא דבענין הקושיא שהרגשתי דאם כשובך ענינו הוא שהוא שוה מלמעלה כלמטה מהיכי תיתי לומר בזו דגם מלמעלה בהרחקת ג' טפחים סגי אדרבא נאמר בו לחומרא דכיון דקרקעיתו שוה כלמעלה גם מלמטה בעינן ד' טפחים כדמוכח מהמתני' דמן השפה ד' טפחים בעי דעיקר טעם ההרחק מפני חום התנור הוא ולפיכך כתבתי בפנים לתרץ זה במקצת. או כפי' השני שפירשתי. ושם בדרישה אחר שביאר דאמתניתין דלעיל קאי כתב וז"ל ואפשר משום דשובך אינו עשוי בשיפוע אלא למטה ולמעלה שוה וקמבעיא ליה אם טעם המשנה דמן הכלייא שלשה טפחים סגי משום דאין הלהב שולט שם ומן השפה דלהב התנור יוצא שם ד' טפחים בעינן וא"כ נאמר ג"כ בכירה כן שבעינן הרחקה טפי מלמעלה ממלמטה או נאמר שאין חילוק במה שהלהב יוצא כיון שאין הלהב כנגד הכותל ומן הדין לא בעיא הרחקה טפי לממעלה מלמטה אלא כיוו שכל תנור הוא רחב מלמטה ממילא נעשה למעלה הרחקה טפח טפי וכמשמעות לשון המשנה שהן ד' מן השפה דלשון שהן משמע שהוא ממילא כן וא"כ לפ"ז בכירה או בתנור עשוי כשובך שהן שוין למעלה ולמטה הרחקתן ג"כ שיעור אחד להן וקאמר נשמע מן הדא רבי יהודה אומר וכו' וס"ל דמה שאמר ר"י ובכירה טפח לא קאי אהרחקת מעזיבה או תקרה אלא אהרחקה מהכותל ומעלה ומטה דקתני ר"ל למטה סמוך לקרקעיתה ולמעלה בשפתה במקום שהלהב יוצא ופשט מינה לשובך עכ"ל בקיצור ולא ידעתי מאי דוחקי' לפרש דעיקר הבעיא לענין כירה היא ולא משמע הכי בהסוגיא ואם נאמר דמתני' לסימנא בעלמא קאמר א"כ פשוט הוא כמו שפירשתי בפירש הא'. אבל לא נחה דעתינו בעיקר הכוונה דנאמר דמתני' לאו דינא קאמרה דבעינן מן השפה הרחקת ארבע טפחים דוקא. ואם די"ל קצת ראיה מלשון הטור שהבאתי בדיבור דלעיל בכלל הג' טפחים מ"מ האמת דמדינא הוא וכמ"ש לעיל דדברי הטור אשפה דקרקעיתו קאי וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט משכנים הלכה ד' דלדינא קאמר שהן ארבעה משפתו כדי שלא יחם הכותל. וגם בפי' שפי' הדרישה בדברי רבי יודא לא משמע הכי ומה שהביא ראיה לדבריו מדברי התוספתא דכתובה בפ"א דמכילתין מרחיקין את התנור ג"ט מן הכלייה שהן ארבע מן השפה ובכירה טפח הרי לפנינו דקתני שם האי ובכירה טפח אצל דין הרחקת התנור. לא ידעתי מה ראיה היא זו דדברי התוספתא הם דברי מתני' דהכא אלא שמוסיף בברייתא דין הרחקת כירה מן הכותל ומה שייך זה למאי דהביא הש"ס דברי רבי יודא שזה הדין הוא השנוי במשנה דלקמן. וגי' הנ"י ופירושו נוח לנו בשי' הסוגיא אבל לדינא כבר כתב הטור שלא קבל כן מא"א הרא"ש ז"ל וכן נראה מדעת הרמב"ם שלא חילק בזה בהאי דינא שם הל' י"א: