מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

אמרי תמן בשאין שניהם רוצין. מבואר הוא למאי דפרישית בפנים דסוגיא דהכא אזלא כלישנא בתרא דהתם דמאי מחיצה פלוגתא וכמסקנת הפוסקים כהאי לישנא. ולא מצינן לפרש הא דאמר הכא מעיקרא תמן בשניהם רוצין וכו' ודקאמר ואפי' תימר וכו' דפליגי בהני פירושים וסברות דהני תרי לישני דהא ודאי ליתא דאי לישנא דאפי' תימר ס"ל כלישנא דאמר התם מאי מחיצה גודא א"כ פשיטא ופשיטא דדוקא בשניהם רוצים בעינן וזה פשוט. והילכך ע"כ כולא סוגיא אזלא כהאי לישנא דמחיצה פלוגתא היא והיינו דקאמר מעיקרא ממש כדקאמר התם דמתני' מיתוקמא בשאין בה דין חלוקה וכיון דרצו אשמעינן דכופין לבנות הכותל באמצע דהיזק ראיה שמיה היזק. ובתר הכי קאמר הש"ס דאפי' תימא דמתני' אתא לאשמועינן האי דינא דהיזק ראיה שמיה היזק לא תדחק לאוקמי בשאין בה דין חלוקה וטעמא דרצו שניהם דוקא אלא דמוקמינן שפיר להמתני' דביש בה דין חלוקה איירי ולא רצו שניהן דוקא קאמר אלא רצו אשותפין דעלמא מיתפרשא וכדפרישית בפנים. מבואר מכל זה דהסוגיא ל"פ אדהתם לדינא כלל ובהאי לישנא בתרא דהתם. אלא דלענין הדיוק אם נוכל לפרש רצו דלאו דוקא אשניהם קאי בהא משמע מהכא לפי האפי' תימר דלא מדייק האי תלמודא כדהתם והלכך לא מוקי לה התם להאי ליש' אלא בתצר שאין בה דין חלוקה והוא דרצו שניהם וכדאמר הכא מעיקרא. ולפי סברת האי ש"ס בפירושא דרצו נוכל להבין ביותר מה שכתבו התוס' דף ג' ע"א מאי קמ"ל וכו' ועיין בחידושי הרמב"ן ז"ל מ"ש על האי ומאי קמ"ל ובזה נוח ביותר להבין פי' התוס' וכפי הגי' ותירץ וכו' בתוס' שם וא"צ לומר שהר"י היה לו נסחא אחרת בגמרא כמ"ש המהרש"א ואין להאריך בזה. וכל זה שכתבתי בענין פירושא דהאי ואפי' תימר וכו' הוא לפי הנראה למאי דקי"ל דבסתם אין כופין זה את זה לחלוק במקום שאין בו דין חלוקה וא"כ צ"ל דביש בה דין חלוקה איירי אבל קשה לי לישנא דהש"ס דמשמע דאדלעיל קאי דמוקי למתני' בשאין בה דין חלוקה ובששניהם רוצין ואהא קאמר ואפי' תימר בשאין שניהן רוצין ואם רצה זה כופין לזה לכך נראה לפרש דכולא סוגיא מיירי בשאין בה דין חלוקה וה"ק ואפי' תימר בשאין שניהן רוצין ואפ"ה משכחת לה דכשאחד רוצה כופה את חבירו לבנות את הכותל וכגון שהיה אחד מהן מכיר את חלקו וכמו דפסק הרמב"ם ז"ל בריש הלכות שכנים וכן הטור בסי' קע"א בד"א בשאין א' מהן מכיר את חלקו במקום שהן שותפין בו אלא יד כולן משתמש בכל מקום אבל אם היה א' מהן מכיר חלקו אע"פ שאין בה דין חלוקה כופה כל א' מהן את חבירו להבדיל בין חלקו לחלק חבירו. והיינו בכותל ומשום היזק ראיה וכן מוכח מדברי הרי"ף ז"ל שכתב לזה אמתני' דסוף פרקין אין חולקין את החצר וכו' ודייק ליה מהש"ס דהתם והמעיין שם יראה להדיא דאחצר קאי וטעמא משום היזק ראיה הוא שהרי כתב ש"מ דמתני' דקתני רצו בשאין כל אחד מהן מכיר תלקו וכו' וכמ"ש הב"י וכן קבע בש"ע שם וזהו העיקר ולא כמ"ש בפרישה וכ"כ בסמ"ע דבשדה איירי הטור ולא מיירי כאן מהיזק ראיה והט"ז הביא ראיה לדבריו מהא דאמרי' למ"ד היזק ראיה לאו שמיה היזק והוא תמוה וכן ראיתי הראיות בפרישה ודרישה ואינם מוכרחות ובעצמו כתב שם לקמן בס"ט דלא משמע כן. וכפי הנראה מסוגיא דהכא דמיתפרשא כפשטה לפי החילוק הנזכר בדין זה מסתייע לן גם מהאי סוגיא דבהיזק ראיה מיירי וכדמוכרח מדברי הרי"ף ז"ל. ומיהו גם לפירוש זה צ"ל דהאי ש"ס למאי דקאמר ואפי' תימר וכו' ע"כ היא דמפרש רצו אשותפין דעלמא קאי ובהא הוא דמחולק עם הש"ס דהתם דמפרש רצו דוקא בששניהם רוצין כדאמר הכא מעיקרא. ומיהת לדינא לא פליגי כמבואר. ועיין לקמן פ"ג הלכה ט' בענין חזקה להיזק ראיה מה שנתבאר שם בס"ד:

כופין בחצירות ואין כופין בגגות. ראיתי בס' המרדכי בפ"ק דלא העתיק אלא ריש דברי רבי יוחנן ופירש שם כפשטה דבחצירות סמוכות זו לזו כופין לעשות כותל אבל בגגות סמוכין זה לזה דאין בהן משום היזק ראיה אין כופין וכדרב נחמן אמר שמואל דף ו' ע"ב. אבל לא משמע מהא דלקמן כהאי פירושא. ולפי מה שמבואר בפנים אתיא הא דרבי נסה כסברת הר"ר יהודה ברצלוני שמביא הטור בסי' ק"ס שאם הגג נמוך מן החצר ארבע אמות א"צ לעשות דשוב אין לבעל החצר היזק ראיה. ודברי הש"ס דמפרש לדר' יוחנן איפכא ע"כ דמיירי בגג העשוי לדירה וכעין שבארתי בפנים ומבואר סברא זו בדברי הפוסקים. ומה שהביאו התוספות שם סברת ר"ת והר"י דבור המתחיל שתי חצירות אינו ענין לזה דהא מיהת התם קביעא תשמישתא בתרווייהו ועיין בבית יוסף שם ואין להאריך. ובענין מה שהקשו בהאי ענינא לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל כתבתי זה לעיל בפ' הבית והעליה הלכה ג' וע"ש דבור המתחיל היתה חורבתו סמוכה לכותל חצר חבירו: