מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 8 · הלכה 8 · Segment 4

האומר שדה פלונית נתתי לפלוני וכו' לא אמר כלום. ובתוספתא גריס האומר נתתי שדה פלונית לפלוני נתתיה לו נתונה לו תהא שלו והרי היא שלו הרי היא שלו יטול פלוני נכסי ויקנה פלוני ויחלוק פלוני בנכסי ויזכה פלוני בנכסי הרי זו במתנה תנתן לו רבי אמר זכה וכו'. לפי גי' זו אם במתנת שכ"מ מיירי שפיר הוא דבשכ"מ מהני בין בלשון עבר בין בלשון להבא וכדאמר רב ששת התם בפ' דלקמן דף קמ"ח ע"ב ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מזכייה הל' ג'. ובפ' השולח בבבלי דף מ' ע"ב לא גריס אלא רישא דברייתא האומר נתתי שדה לפלוני וכו' הרי היא שלו ומשמע דוקא בלשון עבר משום דהתם במתנת בריא איירי וזהו כדעת הרמב"ם דמחלק בין בריא לשכ"מ בזה דבבריא לא מהני שום לשון להבא וכמו שהעתיק הוא ז"ל ברייתא דגיטין בפ"ד מזכייה הל' י"א. ומ"מ צ"ל דעירבוב הגי' איכא הכא או דחסר כאן ואחר לשונות העבר גרסי' הרי היא שלו תהא שלו יטול פלוני ינחל וכו' לא אמר כלום משום דלשון להבא הן ובמתנת בריא איירי הרישא וכ"נ לכאורה מדסיים וכופין את היורשין וכו' דמשמע דה"ק ואם שכ"מ הוא כופין וכו'. והרמב"ם לא העתיק הא דכופין וכו' כ"א בדין דשטר שחרור בעבד דגריס בתוספתא ג"כ וכופין את היורשין וכו' כתב הוא ז"ל כן בפ"ו מהל' עבדים סוף הל' ד' צוה ואמר שחררוה כופין את היורשין לשחרר אותה והן דברי התוספתא ופשוט הוא דגם במתנה הדין כן:

חזרתי על כל בעלי לשונות לידע מהו דיאתימון. לפי פשטה דהתוספתא מתפרשת דהכותב צוואה בלעז מהני דבכל לשון שציוה ה"ז כמתנה והמלה דיאתימון בלע"ז דיסטימינט"א והיא צוואה וקיום הדבר וכן נמצא דוגמתו לקמן בפ' כל הנשבעין משלחין דיאטיגמתן אלא דנראה דריב"ל היה מתמה על ששינה הלשון ממה ששנוי בתוספתא לעיל דכל הדינים בלשון דייתיקי שניים שם ואם כוונת רשב"ג על איזה ענין אחר הוא ועל זה חזרתי על כל בעלי לשונות ולא אמרו לי דבר: