מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 8

כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה. התם גרסינן דף קס"א ע"ב אמר ר' יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהן וכתב הנ"י אמרו בירוש' כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה ומשום הכי נקט הכא מחקין שכולל מחקין וגרדין ולא נקט תלויות משום דבתלויות אין הצורך כ"כ דהתם כי לא מקיים להו כל השטר כשר אלא שאין למדין מאותה תלויה אבל במחקין או גררין שאינו מקיומין כל השטר נפסל דחיישי' שמא היה שם איזה תנאי ותלינן כל מה שאפשר לתלות בו כן כתוב בתוספת וכן דעת הריטב"א ורבו הרא"ה ז"ל עכ"ל. ובאמת דמהכא נראה היפך מסברא וחילוק זה שבין מחקים לתלויות שהרי אמרו בגין דלא מיצר ביניה גט מחקיה וא"כ בחרו במחק יותר מבתלויות. ועוד דאי איתא כדבריו א"כ אמאי לא פסלו הכא כל השטר שהרי ע"כ בשאינו מקוי' המחק מיירי דאל"כ היו למדין ממנו לקיים התנאי ומדקאמר גמרו לעשות קדושין גמורין ש"מ שהשטר בתוקפו הוא והתנאי הוא שבטל מפני שכתוב על המחק ואינו מקוים וזה ודאי ג"כ אין לומר דלעולם דבמקוים המחק מיירי ומש"ה הכשירו השער דליכא למיחש לזיוף מפני שהוא מקוים והתנאי בטל מפני שנמחק וחזרו בהן דא"כ פשיטא דקשה דמה שייך לומר על זה כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה דהרי אין הטעם מפני שאנו תולין במחק אלא מפני שמקוים הוא וע"כ בשאינו מקוים המחק ולפ"ז בהדיא נראה מהכא כדעת הרשב"א ז"ל דאין חילוק בין מחק לבין תליות הביאו הה"מ בפרק ז' ממלוה הל' ח' והוא ז"ל למד מהתוספתא דמפורש בהדיא כל מחק או תלות שהוא שלא בגופו של שטר כשר ותוספתא זו הובאה בהאי תלמודא בפ' המגרש שם. ומה שפי' הש"כ בסי' מ"ד סעיף ה' להתוספתא דמיירי שהוא מוכח מתוך השטר מה הוא ועיקר הרבותא דאפ"ה אם הוא בגופו של השטר פסול. ומשום זה הכריע שם כדעת הי"א והרואה יראה שאין הפי' הזה סובל בהתוספתא שסתמא אמרו שטר שיש בו מחק או תלות וכו' ועוד דהשוו דין המחק להתלות ולפי דעת הי"א והוא הטור יש חילוק בין מחק לתלות בזה כמבואר בדבריו שכתב כדברי הנ"י וסוף סוף קשה עליהם מהתוספתא. ואם הרשב"א ז"ל ראה החילוק שמחלקים מקצת מרבותיו ודחה דבריהם ובתוספתא ובירושלמי מפורש בהדיא כן א"כ מי יכריע עכשיו נגד דעת המחבר וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל כדכתב הה"מ שהרי כללם בדין אחד: