מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 8 · הלכה 7 · Segment 4

דייתיקי מבטלת דייתיקי. ז"ל התוספתא בפ"ח הכותב דייתיקי יכול לחזור בו מתנה אין יכול לחזור בו איזה הוא דייתיקי תהא לי לעמוד ולהיות שאם מתי ינתנו נכסי לפלוני איזו היא מתנה מן היום ינתנו לפלוני. הכותב דייתיקי עד שלא זכה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה בין הוא בין אחר אין יכול לחזור בו ע"כ. ורישא דהתוספתא הוא הדין דהכא דגריס להאי ברייתא בשם רשב"ג. והיינו דכי אתא רב דימי התם בפרקין ועיקרה בפרק מי שמת דף קנ"ב ע"ב דאמר דייתיקי מבטלת דייתיקי. אלא דבלשון מתנה גבי שכ"מ לא איפסקא הלכתא כהתוספתא ופלוגתא דאמוראי התם כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה דאמר רב הראשון קנה ושמואל אמר השני קנה ופסקו הפוסקים כוותיה דשמואל דלעולם מתנת שכ"מ היא ויכול לחזור בו וכר"י ור"ל תריהון דאמרין הכא דכל שאלו יבריא וכו' חוזר אף במתנתו וכדמוכח מהאי עובדא דלקמן וה"נ קאמר רב נחמן בשמיה דשמואל התם לעיל דף קנ"א ע"א גבי אימיה דרמי בר חמא וכו' דהוי כעין האי עובדא כל שאילו עמד חוזר במתנתו וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהל' זכייה ומתנה הל' ט"ו וזה פשוט ולא כתבתי לכל התוס' אלא להתלמד דהסיפא דהתוספתא הלכתא היא והיא סיפא דהמתני' זיכה בה לאחר וכו' דבריו קיימין וכן להתלמד הפירוש במתני' וכדברי הרמב"ם דדברי התוספתא ודאי אינן מתפרשין בענין אחר אלא דהכוונה כשזכה מחיים ביו הוא המקבל מתנה ובין אחר שזיכה לו ע"י אחר ואמר תזכה בזה בשביל פלוני אינו יכול לחזור בו וכן פירש הנ"י המתני' וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ט מזכיה הל' כ"ד מי שמת ונמצאת מתנה קשורה על ירכו וכו' ה"ז אינה כלום שאני אומר כתבה ונמלך ואם זכה בה לאחר בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין כל הדברים שבה קיימין ככל מתנת שכ"מ. רצונו לומר דברישא לא מהני לא עדים ולא קנין ביפוי כח וכוונת דבריו נתבאר ממה דכתב לעיל בפ"ח הל' י' מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין בין שהיתה במקצת נכסיו וכו' והרי המתנה בטילה ואם קנו ממנו כדי ליפות כח המקבל וכו' הרי היא קיימת וזהו דיניה דשמואל דף קנ"ב ע"א והוזכר לעיל. ובהל' ט"ו שם כתב שייר כלום לעצמו וכו' שמתנת שכ"מ במקצת צריכה קנין בין עמד בין לא עמד כדמסיים שם דמיירי שנתן סתם אבל נתן המקצת בפירוש במתנת שכ"מ א"צ קנין וכו' ואם היה בה קנין לא קנה אא"כ היה מיפה כחו וכדמסיק התם לשמואל במיפה את כחו. למדנו מזה לדעתו ז"ל דכשנראה בפירוש שהוא מתנת שכ"מ והיינו שאינה אלא לאחר מיתה הקנין מגרע בשהוא כתוב בשטר אא"כ מוכח שליפוי כח בלבד כתב לו כן כגון שכתב וקנינו ממנו מוסיף על המתנה וכל זה הוא לענין אם יקנה או לא יקנה כלל המקבל מתנה אע"פ שאין השכ"מ חוזר בו אלא יטלו היורשין אבל לענין חזרה עדיין לא למדנו וזהו מבואר בדבריו לקמן וזה אם כתב לו בפירוש שהקנה לו מעכשיו מחיים א"כ לאו דין מתנת שכ"מ יש לה אלא כמתנת בריא כדביאר אח"כ בדבריו בהל' י"ח אל תטעה בשכ"מ שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו והקנה מחיים שאין זה מתנת שכ"מ אלא כשאר כל מתנות הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו. מבואר הוא שדעתו ז"ל כרוב גדולי האחרונים שחולקין על הרי"ף ז"ל כמו שנתבאר בפ"ק דמציעא דס"ל דאפילו בשטרי הקנאה לא קנה עד דמטא שטרא לידיה אלא דס"ל להרמב"ם דבשטר שיש בו קנין לא בעינן עד שיגיע השטר ליד המקבל וזהו דבריו כאן כשיש למתנה זו דין מתנת בריא והיינו שהקנה לו מחיים ואם היא בפירוש מתנת שכ"מ בזה ביאר דבריו לענין חזרה בפ"ט הל' ט"ו והל' י"ו שכתב שם אבל שכיב מרע שכתב וזכה וקנו מידו אין לאחר קנין כלום ואינו יכול לחזור בו וכו' בין שנתן הכל בין שנתן מקצת. ביאר בכאן שאם קנו ממנו בקנין גמור וזיכה לו ג"כ המתנה בשטר אין חילוק בין אם היא בכל או במקצת ואין יכול לחזור בו. והשתא נמצאו דבריו מבוארין בדינא דמתני' מה שכתב בהל' כ"ד וכ"ה דברישא שהקנין שכתוב בה היה ליפוי כח בעלמא ובודאי אם הגיע ליד המקבל והוא לא היה חוזר בו קנה מצד היפוי כח של הקנין כנזכר לעיל אלא לענין חזרה יכול הוא לחזור בו ולפיכך אינה כלום שאני אומר כתבה ונמלך וחזר בו אבל אם זכה בה לאחר מחייו וא"ל תזכה בו לזה הפלוני כל הדברים שבה קיימין פירוש בין אם כתוב שם מקצת נכסיו בין שכתוב כל נכסיו וזהו דסיים ככל מתנות שכ"מ וכלומר המבוארים לעיל. ואין לנו לכפול ולחזור בדברים ביותר כ"א מזה נבין דדברי הה"מ בענין שרצה לפרש סוף דבריו קשים לי להבין והסמ"ע פי' לסוף דבריו ואם זכה בה לאחר דר"ל שרצה לזכות לאותו שנתן בידו השטר והיינו כפי' הרשב"ם וכו' ומי יתן והיינו יכולין להבין הפי' הזה בדברי הרמב"ם ואם דדברי הרשב"ם הם נראין כן וכמו שהעתקתי בפירוש המשנה דברי הרמב"ם אינם סובלין כלל וכלל לפירוש הזה. ובעיקר דעת הרמב"ם שביאר הה"מ שאם היה בו קנין גמור זכה בהן ואע"ג דלא מטא שטרא לידיה זהו ודאי אמת לדעתו ז"ל וכמו שנתבאר לעיל. ועיינתי בדברי הריב"ש ז"ל בתשוב' סימן קס"א שהביא הכ"מ וכן בב"י בבד"ה סי' ר"ן וראיתי שעיקר דבריו שם לחזק הסברא לדעת הרמב"ם דבשטרי הקנא' לא בעינן עד דמטי לידיה ולא כמו שרצה הנ"י לבאר דעת הרמב"ם בזה ודברי הנ"י תמצא בפ"ק דב"מ בשמעתתא דמצא שט"ח ומה שכתוב בכ"מ בסוף פ"ק ט"ס הוא. סוף דבר דנראה אחר העיון שדברי הרמב"ם הם ממש כדברי רבו ז"ל והה"מ זכר מקצת דברי הרב מיגא"ש ז"ל ולא ביארן. והילך דברי הר"י הלוי מיגאש ז"ל בפירו' המשנה מי שמת ונמצאת דייתיקי וכו' פירוש צוואת שכ"מ קשורה על יריכו ה"ז אינה כלום פי' שכיון שלא ציוה בפיו וגם לא צוה בשעת מיתתו שיעשו מה שבאותה דייתיקי ואינה הקנאה מחיים בקנין כדי שנאמר שעבד נפשיה משעת קנין לפיכך אינה כלום שיש לומר כתבה לצוות בה ואח"כ חזר בו ולא רצה ליתנה ולא לצוות בה אבל אם זיכה בה על ידי אחר כגון שאמר זכה בצוואה זו לפלוני כאלו צוה בפיו שיעשו מה שכתוב בה לפיכך דבריו קיימין עכ"ל. מזה נראה ונבין כל דברי הרמב"ם בדין זה וכפי אשר נתבאר דעתו מכל מה שהבאתי לעיל ודי בזה: