מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 3

בשם ר' יהושע בן לוי ארבעה. בבבלי פ' מרובה דף פ"א חשיב להו לעשרה תנאים שהתנה יהושע וכדמפרש לה התם. ובמקצת מהטעמים והדינים נשתנית סוגיא דהכא לקמן ונשתנית על פי התוספתא דב"ק פ"ח ופריך שם ותו ליכא וכו' ובמסקנא קאמר מאן תנא עשרה תנאים רבי יהושע בן לוי היא ופירש רש"י ז"ל ור' יוחנן פליג עליה. דאמר אילן הנוטה וכו' נמי מתנאי יהושע הוא וכבר כתבתי בפ' הגוזל בתרא הלכה ב' דהרמב"ם דקחשיב העשרה תנאים בפ"ה מהלכות נזקי ממון ואפ"ה פסק בפ"ב מהל' ביכורים כהאי דר' יוחנן וסיים בהדיא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ. משום דס"ל דהני עשרה לענין נזקין איתמר אבל בעלמא טפי איכא. ומ"מ צריך טעם הא לא משני הכי בגמרא שם ומשמעות הסוגיא דר' יוחנן פליג עליה דריב"ל כפרש"י וא"כ מ"ט פסק דלא כריב"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר' יוחנן כדאי' בהרבה מקומות. ובברכות דף ד' ע"ב נתנו התוס' טעם דפסקו כר' יוחנן לגביה דריב"ל משום דברייתא מסייע ליה וכן במכילתין דף צ"ו ע"א משום דדרומאי ורבא בפרק בתרא דע"ז קאי כוותיה וכמה שכתב הכ"מ בפ"ה מהל' תרומות הל' כ"ד. ואפשר דטעמו הואיל ומשמע דסתמא דהש"ס בסוף פ' לא יחפור נקט למילתיה דר' יוחנן להלכתא פסיקתא כדאיתא התם: