והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו. כתבו התוספות מכאן משמע דגרסינן רבה שלא אמר אביי מר לרבא חבירו וכו' ע"ש. ראיתי בשו"ת הגאון מהר"ר ישראל מברונא ז"ל הנדפסות מחדש דנשאל בסימן קל"ח אם האב רשאי לומר לבנו מר והשיב הגאון ז"ל בסימן קל"ט וז"ל והאב יכול לומר לבנו מר כדאמרינן פרק ע"פ דא"ל רב יהודה לרב יצחק בריה שררותיה דמר ורברבנותיה דמר גרמא ליה למר דלא לימא שמעתא מפומיה עכ"ל. ואעיקרא יש להבין מה זו שאלה אם האב רשאי לומר לבנו מר וכי יש ס"ד דאיכא איסורא דקאמר אם האב רשאי ומה שהביא הרב ז"ל ראיה מההיא דע"פ אינה ראיה דההיא דרך לעג אמרה וזו תוכחה וכמעט גערה במבין שלא יזכה שיאמרו הלכה משמו. ותו קשה דהו"ל להרב להביא דרב יוסף אמר מר לאביי כמ"ש התוספות הכא מזבחים דף ס"ב וגם כתבו התוספות בבתרא דף ל"ד ושבועות דף מ"ז דהרב קורא לתלמידיו רבותינו וכ"ש מר ועיין מ"ש בעין זוכר מערכת מ"ם אות מ"ט ע"ש:
קריאה במקור
מראית העין על ערכין · דף 5a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Marit HaAyin, Jerusalem 1960
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139211/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e9219140564b1091cd5eca7dcd5be0b46720f8dad209fa996dbc7e56bd2a520d