רש"ש על זבחים · דף 50a

רש"י ד"ה שם שם. ובמעשר כתיב ואכלת כו'. עמש"כ ע"ד במגילה (ח):

תד"ה אמר. ור"ת גורס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות כו'. ואנכי תמה דמה לו לשבש הספרים הלא אשכחנא ג"כ אמר שם אדם (ירמיה כ'. עזרא ב' י'. נחמיה יא). ובכ"ד משמרות כהונה בד"ה א' כ"ד נמנה הי"ו אמר. ובגמרא ערכין (יב ב) נזכר ג"כ. ומדברי התוס' הללו שחתרו למצוא אמי שם חכם ושבשו הספרים ולא רצו לפרש אמר שם חכם יען לא מצאו שם זה בש"ס נדחה מה ששמעתי בשם חכם אחד לפרש בנדרים (י ב) מהו אמר שמואל כו' דמהו שם חכם. אולם בנדה (נט ב) כתבו דקלא שם חכם אף שלא נמצא במקום אחר שם זה. ובההיא דנדרים נ"ל דמהו הוא כמו מאן דהוא בחולין (נ) ביצה (כז) ע"ש פרש"י ולישנא דנדרים משונה כמש"כ המפרשים:

גמרא ונאמר להלן ראשו וכרעיו כו'. עמש"כ בזה ביומא (סח):

תד"ה מה להלן. וא"ת כו' כיון דהוה הימנו וד"א כו' אין זה היקש אלא גילוי כו'. לכאורה י"ל דלעולם זהו היקש גמור וקי"ל דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בגז"ש. ולכן דייק שפיר מזה דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש ואגבו נלמד ג"כ עמו את הבא בהיקש עמש"כ התוס' בס"פ בד"ה היינו: