פסקי הרא"ש על עבודה זרה · פרק 5 · הלכה 32

גיגיות גדולות שדורכין בהן יין דינן כגת ובעו ניגוב. כי בימיהם לא היו רגילין לעשות בגת גלגל וקורה. אלא רק דורכה ברגל כדתניא (לעיל עבודה זרה דף נה.) לוקחין גת בעוטה וכן (לעיל עבודה זרה דף נו:) מהו לדרוך עם העובד כוכבים בגת. הלכך גיגיות שדורכין בהן היין דינן כגת ובעו ניגוב אם אינו יודע שעבר עליהם י"ב חדש משעה שדרך בהם העובד כוכבים. רבא שדר גולפי להרפני חתים לה אבירצייהו. פי' מסדרן בקרון או בספינה כפויין על פיהן וחותמו בשולים שלא יוכל העובד כוכבים להופכן ולעשות בהן יין. קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפי' לפי שעה גזרו ביה רבנן. והרמב"ם ז"ל כתב דדוקא בכלי חרס אותה דבר שמכניסו לקיום צריך עירוי. אבל כלי עץ וכלי אבן וכלי מתכות אפי' מכניסו לקיום סגי להו בשכשוך. ור"ת ור"י ז"ל לא ס"ל הכי כי הצריכו הגעלה או עירוי לחביות של עץ אפילו גרודים. וכן מסתבר דכיון שהיין משתהא בתוכו זמן מרובה נבלע בתוכו. וכן אמרינן (לעיל עבודה זרה דף לג.) גבי נודות של עור דאין לחלק במכניסו לקיום: במה מנגבן. רב אמר במים ואפר. רבה בר בר חנה אמר באפר ובמים. ול"פ הא ברטיבתא הא ביבישתא: איתמר בי רב משמיה דרב אמרי תרתי תלתא. שמואל אמר תלתא ארבע. בסורא מתני הכי בנהרדעא מתני הכי. בי רב אמרי משמיה דרב תלת ארבע. ושמואל אמר ארבע וחמשה. מר חשיב מיא בתראי ומר לא חשיב מיא בתראי. ולקולא עבדינן וסגי במים ואפר (ואפר) ומים: