[דף כז ע"ב] הא שמע עד דרוש אחיך וכי תעלה על דעתך וכו' והוה יכול לאיתויי מתני' אלא לפי שהברייתא מפרשת הטעם עדיפא ליה מאי לאו בסימנים לא בעדים וקשיא לי לפי' ה"ר שלמה ז"ל שפי' בעדים [שהיא] שלו למה לי עד דרוש תיפוק ליה משמלה דלא אתיא אלא ליש לה תובעין ולא אתיא לסימנין וכיון דלית ליה סימנין דאורייתא הוא ודאי בעדים מהדר ונ"ל לפרש בעדים שיביא שאינו רמאי אלא שהוא צורבא מדרבנן דלא משני בדבוריה ונוטל בטביעות עינא והיינו דאמרינן לקמן משום דאיכא למימר כדשנינן לאהדוריה לצורבא מרבנן בטביעות עינא וה"ר שלמה ז"ל פי' אע"פ שהוא ידוע רמאי דרשוהו אם הוא רמאי באותה אבידה אם לאו. מאי לאו בסימנין דלא יהבינן ליה אלא בסימן מובהק הא לשאר בני אדם שאינן ידועין רמאין יהבינן אפילו בסימן שאינו מובהק וש"מ סימנין דאורייתא לא לרמאי הידוע לא יהבינן ליה אלא בעדים ולשאר בני אדם יהבינן להו בסימן מובהק וקשיא לי על זה הפי' שלא הפריש בין סימן מובהק לעדים:
קריאה במקור
המאור הגדול על בבא מציעא · דף 15a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d0f5e03f8d9f47da4af364c9d5a5fd2a1b3b47d8354884761103dd5c1c6fcd6b