רשימות שיעורים על יבמות · דף 7a

רש"י ד"ה רציחה דוחה אותה. ז"ל שאם היה כהן רוצח ורוצה לעבוד עבודה ב"ד שולחים ומביאים אותו למות אלא א"כ היה על גגו של מזבח ועבודה בידו עכ"ל. לפי רש"י אפילו רוצח במזיד ועבודה בידו ניצל בגגו של מזבח. מאידך יעויין ברמב"ם (פ"ה מהל' רוצח הלי"א - י"ב) שפסק שגג המזבח קולט דוקא את ההורג בשוגג ולא את ההורג במזיד. ועלינו להבין בין אליבא דרש"י ובין אליבא דהרמב"ם את יסוד הצירוף של גג המזבח עם עבודת כהן בידו. ונראה שיסוד ההלכה שגג המזבח מציל במזיד (לרש"י) וקולט בשוגג (לרמב"ם) הוא שעצם המזבח מציל וקולט אלא שבלי עבודה בידו לא נחשב הכהן כעל גבי גג המזבח. שדוקא כשהעבודה בידו מצטרף הוא למקום המזבח שקבוע הוא עליו מפני שצריך לעבוד שם, ולפיכך המזבח מצילו. משא"כ כשאין העבודה בידו לא חל דין של עומד על גבי המזבח, משום שאינו אלא כמי שמטייל על גג המזבח, ולפיכך אינו מצילו. אבל אין נראה שיסוד ההלכה הוא שעצם העבודה מצלת, דא"כ מהי נ"מ בין העושה עבודה כשהוא עומד על גגו של המזבח לבין כשעובד במקום אחר, סוכ"ס עצם העבודה לא נשתנה, אלא נראה שהגג עצמו מציל והעבודה קובעת שהכהן קבוע הוא על הגג, ואז הגג מצילו.

ובזה מתורצת הקושיא שיש להקשות על הגמרא שמבואר בגמרא שרציחה דוחה עבודה שנא' מעם מזבחי תקחנו למות, וקשה דהא כשעובד על גבי גגו של המזבח, חזינן דהעבודה מצילתו ודוחה רציחה. ולדברינו ניחא משום דכשהכהן נמצא על גגו של המזבח ועבודתו בידו אין העבודה מצילתו אלא מקום המזבח מצילו, אלא שאם אינו עובד, ע"פ דין חשוב כאינו על המזבח, ונמצא שכשיש עבודה בידו שהמזבח מצילו ולא העבודה.