מהר"ם שיף על ביצה · דף 24a

הכא בצפור דרור עסקי'. אבל לא ניחא לאוקמי הכל במקורה [ל] [וברייתא] ומתני' דשבת בדרור דעופות קתני ולכן נמי לא מתרץ בחילוקים דלקמן בסמוך יוני שובך אווזין ותרנגולין כו' דעופות סתמא קתני אבל זה אינו [תירוץ לומר] מדלא קאמר בית וקתני ביברין [ע"כ לא מיירי בצפור דרור] דתקשה בל"ז ממתני' דשבת אמאי לא קתני בית דבין לר"י ובין לרבנן מגדל אין כו' אע"כ משום חי' נקיט ביברין. אבל אינו קשה אמתני' דהכא דלא מקשה בקצרה [ממשנה דשבת] כמאן דניחא ליה להקשות מיו"ט איום טוב ולא משבת איום טוב:

גמ' חי' אחי' נמי לא קשיא. לכאורה הו"ל לשנויי עופות אעופות ג"כ הא בביבר קטן הא בביבר גדול וכמו שכתבו התוס':

גמ' הני לא עבידי לרבויי והני לא עבידי לרבויי לכלובן קאמרינן דעבידי כו'. כן מצאתי מוגה ועכ"פ הוא בלשון קושיא [מ]:

ברש"י בד"ה השתא דאתית להכי רשב"ג אף בביבר קטן פליג כו' א"נ לאו לאיפלוגי אתי. ומ"ש רש"י לקמן בד"ה הבא מצודה דרב אשי שערינהו לעיל בחד שיעורא ור"י בהאי שיעורא ואידי ואידי חד שיעורא היינו לאידך טעמא דלאו לאיפלוגי קאי. וקצת יש להקשות מה מקשה לעיל ורמינהו לישני דברייתא מיירי במחוסר צידה כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו או יהיה מה שיהיה דהא ראה לפניו משנתנו כל שמחוסר צידה וכו' ואע"ג דאה"נ משני לי' ביבר קטן וגדול דהיינו מחוסר צידה וכו' מ"מ מעיקרא לאו קושיא אם לא שס"ל רשב"ג פליג ולת"ק ס"ל אפילו מחוסר צידה שרי. ונראה דמש"ה כתב רש"י בלישנא קמא דרשב"ג אף בביבר פליג משום דסברת המקשן הי' דפליג ומשיב לו לשיטתו ודו"ק:
וריהטא דשמעתתא משמע דלא פליגי כדקאמר לי' אביי גמרא גמור ואיהו שתיק ומדשתיק אודויי אודי ליה מיהו י"ל דלא חש דהא נמי הוי מצי להשיב הלכה לאפוקי מדר"י דשבת וע"ש בתוס' דשבת:

בתוס' בד"ה ותניא כו' אי נמי ודאי מהכא הוי מצי לדחויי הכי רק סמוך וכו'. כן מצאתי מוגה ועיין בח"ש: