קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 16

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

ולא הספיקו ימי הרגל. כלומר לאחר הרגל כבר עברו שלשים ונעשית רחוקה:

בשעה שאינו יכול להתאבל. דהיינו ברגל:

באת לו שמועה קרובה בשבת. ולמחר נעשית רחוקה:

קורע למחר ומתאבל. כיון דבשעת שמועה היתה קרובה:

ויש קריעה בלא איבול. בתמיה לר"ח פריך:

ומשני שכן על אביו ואמו אפילו לאחר כמה שנים קורע ולכ"ע לאחר י"ב חדש אינו מתאבל:

אפילו טפילה לטפילה. כגון בר בריה שמתאבל עם בנו הואיל והוא מתאבל עליו:

שמע. שמת בן בנו והלך וגילח:

אמרין ליה לא כן. למדתנו רבינו שאפילו בר בריה אסור בתגלחת:

א"ל. באותן שהיו אצל המת הן אסורין בתגלחת אבל בשאינו שם מותר:

האנק דום. גבי יחזקאל כתיב האנק דום מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעלך תשים ברגליך ולא תעטה על שפה ולחם אנשים לא תאכלי וקדריש להך קרא:

מכאן שצריך לצווח. שכל מה שנאמר בפ' זו אסור לשחר אבילים לעשות ולצווח היינו שירום קולו בבכי ובמספד:

אלו התפילין. שהן לכבוד ולתפארת דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש:

זה הגיהוץ. שבגדים נאים הם לתפארת כדכתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת:

ופריך מאן דאמר אלו התפילין. ניליף נמי דאבילות אינו אלא שני ימים כי היכא דפטורא דתפילין אינו אלא שני ימים לר' יהושע לעיל:

מ"ד זה הגיהוץ. קשיא ניליף דאבילות נוהג ל' יום כמו הגיהוץ:

ה"ג ת"ל והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' אף אבילות שבעה:

ופריך ויכסינה מלרע. דהיינו עטיפת השפה ולא יכסה הפה:

דלא. יאמרו שפיו כאיב ליה ולא מחמת אבילות הוא עושה:

מכאן שהקטנים הולכים אצל הגדולים. להברותם כענין האנשים שילכו אצל יחזקאל רבן ולא תימא דוקא איש אל רעהו וחברו ילך:

אל תבא בית מרזח. היינו בית האבל ומדאזהר רחמנא לירמיה שלא ילך ש"מ שהיה דרכו לילך אצל כל המון ישראל הקטנים ממנו:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 476adfeb9f97d64a2631003474be3e90a2d1c316bb3b3e5eb7d82fc0620f40f0