רש"ש על כתובות · דף 60a

גמרא הות קא מסוי לאפה. ברא"ש ליתא כלל מלת הות. וברי"ף הגי' הויא:

רש"י ד"ה מסוי. מביט. עי' לקמן (סב ב) סוי לבה:

רש"י ד"ה החמרת בחלבה. כדאמרינן בבכורות גמל גמל שתי פעמים כו'. דרשה זו היא אליבא דרבנן שם. והתוס' דנקטי מאת (כצ"ל) הגמל הוא אליבא דר"ש שם. ולכאורה תמוה מה דחקם לפרש אליביה דוקא. ונ"ל משום דרבנן דרשי שם מהוא למעט טמא הנולד מן הטהור. והכא דרשינן ליה למעוטי חלב מה"ש. וא"כ ע"כ אתיא כר"ש. ואף דכאן אינו מביא אלא הוא דכי מעלה גרה הוא סמיך על סיפא דקרא דטמא הוא. ובר"ן הגי' בפירוש ת"ל טמא הוא. וענ"ל דלרבנן לא שייך למעוטי מן טמא הוא חלב מה"ש. שהרי כאן עדיין לא הוזכר איסור חלב דגמל גופא. דהם ילפי איסור חלב דידיה מגמל דמ"ת. אבל לר"ש דדריש לאיסור חלב מאת הגמל דפ' שמיני א"ש:

רש"י ד"ה גונח. המיילל כו'. בר"ה (לג ב) מבואר דשני ענינים הן:

תד"ה ר"י. עמש"כ בריש סוכה בתד"ה עד:

תד"ה יכול (בסופו). והואיל ונתמעט כו' דם וחלב שוין. מה שהקשה המהרש"א דא"כ למעט איסור טמא מבשר ל"ל דהא לענין טמא שוין הן. נראה דלק"מ דמדאיצטריך קרא למיסר חלב גמל ע"כ אינן שוין והוא משום דחלב בהמה טהורה ג"כ חידוש הוא. ודוקא דם הוא דשוה לחלב דתרוייהו יוצאין נינהו: