גמרא זבינהו חדא בחמש מאה וחדא בת"ק אתא בע"ח כו'. עד סוף הענין. עי' בר"ן דמוקי לה דוקא בלוקח אחד:
קריאה במקור
רש"ש על כתובות · דף 91b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה בטובת הנאה (בסופו). דלא היה זה שלוחו. אין הבנה לדברים הללו. ובהעתקת התוס' ליתנייהו. וברש"י שברי"ף איתא תחתיהן כיון שלא באת לפני הבן. ואולי ט"ס הוא וצ"ל שלוחה:
מש"כ המהרש"א בישוב פרש"י דרבותא אשמעינן כו'. ע"ש תמוה דהרי רש"י עצמו לא ס"ל הא דר"ת כמבואר:
רש"י ד"ה אחריות דנפשיה (בסופו). ההגה"ה הנדפסת עה"ג שבושא היא (ואם כי כן הוא במהרש"ל) גם התוס' העתיקו הגי' כאשר לפנינו וכ"ה בר"ן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 647722b300472e7c015a716f271353db02b28acc74e1d7ea42670384cc2ea95b