רש"ש על כתובות · דף 26a

גמרא ור' חייא מסיים כו'. בב"ק הגי' ר' חנינא:

גמ' שם רשב"ג היינו ר' אלעזר. כצ"ל בל"י וכן בסמוך וברש"י:

תד"ה אין. וכן התם בגמרא ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי. ע"ש דזה הלשון הוא לאוקימתא מציעאה. וצריך להבין מדוע לא הביאו מאוקימתא קמייתא שם. ואי משום דאיפרכא. הלא גם זו איפרכא. וע"ק אמאי לא הביאו מרישא שם. וזה י"ל משום דברישא קתני א"ח שמא עשה ת"מ כו' וי"ל דמשום ה"ט גופא שהוא יודע שאינו שייך לו אלא לכהן. וי"ל עד"ז גם דקדוק הראשון משום דעל אוקימתא זו פריך שם וכי נחשדו חברים כו'. וכיון דחבר הוא ודאי יודע ג"כ שקנסינהו עזרא וא"כ תיפוק ליה שודאי לא יתרום מדבר שאינו שלו אלא דכהן:

בא"ד ובפרק הזרוע פריך מע"ר דלוי הוא. הן גם שם איתא מסקנא דהכא בתר דקנסינהו עזרא. ומאי אולמא דהתם מהכא. ובאמת ביבמות כתבו ובפ' הזרוע ובכתובות פריך כו'. וכוונת הראיה נ"ל דא"ת דגם לר"ע בתר קנסא דכהן דוקא איך פריך דלוי הוא אטו לא ראה ולא שמע דאין נותנים רק לכהן ולא ללוי. אלא ע"כ דלר"ע אף לכהן וכ"ה המנהג כר"ע להכי פריך שפיר ממנהגא:

תד"ה בתר. והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים. כצ"ל:

בא"ד ולכך נאמר שילכו הכהנים עם הלוים. כצ"ל: