מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 4

מקום הרוג בדם. האי תוספתא היא כאותה שנשנית בפ"ט דסוטה ומייתי לה בהאי תלמודא בריש פ' עגלה ערופה כיצד היו עושין שלוחי ב"ד יוצאין ומלקטין את סימניו וקוברין אותו כדי שיצאו ב"ד מלשכת הגזית דמודו וכתבתי שם שיש לעיין על מ"ש הרמב"ם בפ"ט מהלכ' רוצח אחר שמודדים ונודעה העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו וזהו לכאורה נגד דברי התוספתא והש"ס דמייתי לה שהמדידה היתה אחר הקבורה וסמכו על הציון ובדברי הש"ס דילן אינו מבואר בהדיא לזה אבל הנראה דדברי הרמב"ם מדויקין הן מהמשנה ששנינו בפ' הנזכר מאין היו מודדין ר"א אומר מטיבורו ר"ע אומר מחוטמו וכו' וס"ל להרמב"ם דאם היתה המדידה אחר הקבורה אי אפשר לכוין מקום המדידה לא למר ולא למר וא"כ המתני' פליגא על התוספתא והאי ש"ס לא הביאה להלכה אלא איידי דמדבר בענינא דציונים שם כמו כאן הוא דמייתי לה ואף דנוכל ליישב דברי התוספתא עם המתני' דסמכו על הציון שעשו מקודם הקבורה למר מטיבורו ולמר מחוטמו מ"מ הא איכא למיחש דמתוך שיקברו אותו יתכסה הציון של דם ולא יבחינו לכוין אח"כ מאין להתחיל למדוד וזה היה טעמו דלא סמיך אהאי דהתוספתא אלא כמשמעות המשנה דהמדידה היתה מקודם כדי שיוכלו לכוין מאין למדוד: