מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 11

אתייא דרשב"ג כמ"ד לעתותי ערב. זהו כהאי דאמר ר' יוחנן בבבני פ' מרובה צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ולפי המסקנא אליבא דר' יוחנן דלא מפכינן הא דר' יודה לר' דוסא ודר' דוסא לדר' יהודה אלא כמו שנישנית בהתוספתא שהבאתי בפנים וכדגריס התם מעיקרא. וכאן הגירסא בענין דברי ר' יהודה ור' דוסא כמו דבעו התם למימר איפוך דר' יודה לר' דוסא וכו' ומיהו בעיקרא דמילתיה דר' יוחנן דמיא לדהתם דדברי רשב"ג כמ"ד לעתותי ערב ומאן תנא צנועין רשב"ג כמבואר כל הענין מסוגיא בפנים והרמב"ם בפ"ט ממע"ש ו"ר בהלכה ז' הביא להא דצנועין דרשב"ג ואף דקי"ל כר' יוחנן דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו ומסוגיא דהתם משמע דה"נ אין יכול לפדות לדבר שאינו ברשותו דהא מסיק התם אליבא דר' יוחנן דאיהו קאמר דמילתיה דצנועין אתייא כר' דוסא אבל ר' יוחנן לא סמיך כלל אהאי סתמא אלא סתמא אחרינא אשכח וכו' וזהו קושית הרמב"ן הביאו הנ"מ שם דליכא למימר נמי דסמיך אהא דקאמר רבא אי לאו דקאמר ר' יוחנן וכו' ולחלק בין הקדש לפדייה בדבר שאינו ברשותו דהא משמע דרבא לא פליג אדר' יוחנן דשמעינן ממילתיה ולפי מאי דקאמר הש"ס אלא סתמא אחרינא אשכח דמדמי פדיון להקדש לענין זה ורבא לא קאמר אלא אי לאו דאמר ר' יוחנן וכו' וכיון דאמר ר' יוחנן הכי א"כ ליתיה להא דצנועין כלל זהו תורף דברי הרמב"ן והכ"מ יישב קצת לזה וכתב דכל זה הוא למאי דס"ד לדמות חילול להקדש. בענין זה אבל לפי האמת יש לחלק ביניהן והביא ראיה מדברי התוס' ע"ש ומיהו צריך ראיה וחיזוק ביותר לדבר זה והראיה הנכונה והחזקה מהאי סוגיא הוא דמסיק ר' יוסי וקאמר לר' ירמיה דלמאן דאית ליה כמ"ד לעתותי ערב לית ליה לא לין קשייתה וכמבואר בפנים משום דשנינן אליביה שאני חילול מהקדש דאף דלא מצי להקדיש לדבר שאינו ברשותו מצי הוא לחלל לדבר שאינו ברשותו וכסברת רבא דהתם אבל למ"ד בשחרית אי אפשר כלל לאוקמי מילתיה דצנועין ולומר דאומר כל המתלקט דא"כ מחלל הוא במחובר לקרקע וזה אי אפשר שהוא נגד התוספתא ואע"ג דרצה ר' ירמיה לומר דרשב"ג פליג מ"מ לא קאי כוותיה דהא תני הכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע ומהיכי תיתי למימר דרשב"ג פליג ולא הוזכר שם כלום והתוס' שם בד"ה אימא כל המתלקט הקשו זה מעצמם מהתוספתא ורצו לתרץ שם אין תירוצם עיקר ואין להאריך מיהו מסקנת הסוגיא דהכא מסתייע לזה דיש לחלק גם לפי המסקנא דהתם בין הקדש לבין הפדיון בדבר שאינו ברשותו וזהו דקאמר הרמב"ם במילתא דצנועין שאומרים כל הנלקט וכו' שהרי אי אפשר לפדותו במחובר ור"ל ולומר בתחלה כל המתלקט והוא נלמד מהסוגיא דהכא וכדאמרן דהכל מודין בזה ור"ל אפי' רשב"ג דהוא תנא דצנועין: