אלא איזה דבר שהוא מותר לחי וכו' הוי אומר זו סיכה. והרמב"ם שם בהלכה ט"ו לא כתב אלא כלשון המשנה ולא דיבר כלל מענין סיכה למת ואע"ג דכך אמרו ג"כ בבבלי בפ' הערל כדקאמר הכא טעמו דכל זה לא נאמר אלא למאן דס"ל דעובר בעשה על סיכה חוץ לחומה וה"נ עובר בעשה על סיכה למת דמכלל דלא נתתי אתייא כדקאמר הכא וכמבואר זה לעיל בפ"ב אבל הרמב"ם לא סמיך אהא דפ' הערל משום דבפ"ג דמכות שהוא מקומו משמע דאינו עובר בעשה על סיכה חוץ לחומה וא"כ הה"ד לא על סיכה למת והא דפריך אם להביא לו ארון ותכריכין כו' לחי אסור לא כל שכן למת יש לומר דלרבותא קתני דאפי' אם היה נצרך למת לא נתתי ממנו:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 404e57aa31ccabd4cb4c52e26daa4326b3511864165491060c5507f1d59e705e