חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת יבמות · דף 49a

גמרא נדה דהא תפסי בה קידושין, (מש"ה הבא עליה אין הולד ממזר שנאמר ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין), סוטה נמי, דהא תפסי בה קדושין.
פירש"י דבסוטה אף לאחר שזינתה לא פקעה מינה קידושין הראשונים.
אין כוונת רש"י דכיון דלא פקעי ממילא ה"ה נמי דתפסי דהא מצינו בנעשה פצוע דכא אחר הנשואין דלא פקעי ואפ"ה לא תפסי לר"ע, אלא דכוונתו דבסוטה באמת מיירי רק בעודה תחתיו דלא פקעי, אבל מחזיר סוטתו שגירש באמת לר"ע הולד ממזר, וכן משמע מדברי תוס' פרק האומר [קידושין דף סח ע"א], שהבינו כן בדברי רש"י, אבל התוס' דהכא נראה שפירשו לדברי רש"י דמדלא פקעי מוכח נמי דתפסי, דהרי הקשו על רש"י דלמה לי קרא בנדה, והא בנדה נמי לא פקעי, ומה קושיא הא אצטריך קרא להבא על נדה פנויה, אע"כ דגם זה ידעינן ממילא מדלא פקעי ועל דבריהם קשה מפצוע דכא.
גם קשיא לי, מה שכתבו התוס' אח"כ וכן משמע בפרק י"מ דבסוטה ודאי תפסי קידושין, והא לא פליגי עם רש"י בדינא כ"א בטעמא, וא"כ מה ראיה משם:

תוס' ד"ה הכל מודים בבא על הנדה.
לפי דבריהם הא דקתני בברייתא הכל מודים בבא על שמ"י היינו רק לר"ע דמתני' דדוקא בשאר אבל לאידך דרע"ק הולד ממזר.
וקשה לי בהא דאמרינן ואביי מספקא ליה וכו' דלמא בפשוטו דאביי דאמר הכ"מ היינו דכ"ע אף לרע"ק דברייתא בכללו מש"ה לא חשיב שמ"י, דנהי דרבותא דנדה וסוטה אפילו לרע"ק דמתני' דסוטה מקרי שאר מ"מ נקט מה דהוי לכ"ע ממש: