גמרא, ר' מתיא בן חרש אומר אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בעלה בדרך, עשאה זונה.
פירש"י הואיל ונבעלה לפסול לה אם מת (הבעל) אסורה לכהן.
וקשה לי הא בלא"ה אף אם לא בא עליה בעלה אסורה לכהן מכח הקינוי וסתירה כ"ז שלא שתתה כדאיתא בסוטה (דף כח ע"א) וברמב"ם (פי"ח מה' א"ב) ובש"ע (סי' ו') והא הכא ממילא אינה שותת כיון דבא עליה בעלה הוא אינו מנוקה מעון, וא"כ אף אם לא עשאה בביאתו זונה פסולה לכהונה.
ואולי י"ל דנ"מ לענין מלקוח דמכח הקינוי וסתירה דמרבי לה מונטמאה ליכא לאו אלא ספק זונה כמ"ש תוס' פ"ק דיבמות (דף יא) דבעלה אינו לוקה עליה, אבל מכח דבא עליה בעלה בדרך, כיון דהתורה אסרתו לו מספק מקרי ביאה פסולה ונעשית בביאה זו ודאי זונה, ולוקי' עליה, ועיין לקמן (דף סט ע"א) תוס' ד"ה כי תהי', ועדיין צריך תלמוד:
פירש"י הואיל ונבעלה לפסול לה אם מת (הבעל) אסורה לכהן.
וקשה לי הא בלא"ה אף אם לא בא עליה בעלה אסורה לכהן מכח הקינוי וסתירה כ"ז שלא שתתה כדאיתא בסוטה (דף כח ע"א) וברמב"ם (פי"ח מה' א"ב) ובש"ע (סי' ו') והא הכא ממילא אינה שותת כיון דבא עליה בעלה הוא אינו מנוקה מעון, וא"כ אף אם לא עשאה בביאתו זונה פסולה לכהונה.
ואולי י"ל דנ"מ לענין מלקוח דמכח הקינוי וסתירה דמרבי לה מונטמאה ליכא לאו אלא ספק זונה כמ"ש תוס' פ"ק דיבמות (דף יא) דבעלה אינו לוקה עליה, אבל מכח דבא עליה בעלה בדרך, כיון דהתורה אסרתו לו מספק מקרי ביאה פסולה ונעשית בביאה זו ודאי זונה, ולוקי' עליה, ועיין לקמן (דף סט ע"א) תוס' ד"ה כי תהי', ועדיין צריך תלמוד: