שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 2 · Integer 2

ר"מ דרש ג"ש האמורה בה מה מפי עצמו כו'. — צ"ל: ר"מ דרש ג"ש ממקום שבאת (וכ"ה לקמן פ"ה ה"ב) מה מפי עצמו כו' ורבנין דרשי ג"ש האמורה בה מה מפי אחדים שנאמר כאן בב"ד אף מפי עצמו שנאמר כאן בב"ד ר' ירמיה בעי קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב (פי' באופן שהנתבע קיבל עליו עדותו של הקרוב דאל"כ מה היתה עדותו מועילה ופשיטא דפטור) נישמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפי עצמו בשבועת העדות אלא כו' א"ר יוסי כר"מ (פי' ברייתא זו כר"מ אתא) ברם כרבנן קרובין שכאן למדין מקרובין שכאן (פי' וכמו שקרובים מפי אחרים פטורין בשבועת העדות ה"נ קרובים מפי עצמו פטורין משבועת העדות אפי' אם קיבל עליו הנתבע עדותו של קרוב וע' חידושי רשב"א ל"ה א' גירסתו בירושלמי כאן) ר' יודן קפודקייא בעי השביע עליו (פי' לעדים כשרין) ה' פעמים מפי עצמו בב"ד מהו שיהיו חייבים על כל אחת ואחת (פי' לר"מ דלמד מפי עצמו בעדות ממקום שבאת מפקדון ותנן בפ"ה מ"ב לענין שבועת הפקדון דחייב על כל או"א) א"ר יוסי ולא מתניתא היא (פ"ה מ"ב) א"ר שמעון מה טעם (פי' למה משביע בפקדון בפני ב"ד חייב על כל או"א) מפני שהוא יכול לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכול לחזור ולהודות אינו חייב על כל אחת ואחת ר' ירמיה בעי מאחר דר"מ עבד (ומה שבינתיים כפול ומיותר) מפיו בעדות כפיו בפקדון מהו שיקבעם לקרבן בלא תביעה (פי' כדין שבועת הפקדון בפ"ה ה"ב) ייבא כהדא כו'.