שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 2 · הלכה 3 · Integer 4

שיעור השתחויה עשר אמות. — ע' יומא פ"ג ה"ג ובבלי שבועות ט"ז ב'.

היה בארוכה עשרים ובקצרה עשר הילך חמש אין ייזיל בדא חמש כו'. — צ"ל: הילך חמש אין ייזיל בדא חמש עשרה (פי' שאם הלך בארוכה חמש אמות ונמלך לצאת בקצרה הרי הוא צריך לחזור לאחוריו חמש אמות להגיע למקום שעמד בו תחלה ומשם יצא בקצרה עשר אמות וביחד ט"ו אמה) ואין ייזיל בדא ט"ו (פי' וכן אם לא יחזור לאחוריו אלא יצא באותו דרך ארוכה יש לו גם כן עוד ט"ו אמה והרי שני הדרכים שוים) א"ר יוסי כו' (וראיתי בפירוש ר"ח בבלי י"ז א' שהעתיק כנוסח שלפנינו).

היה בארוכה שלשים ובקצרה עשר הולך חמש אין ייזיל בדא חמש כו'. —צ"ל: אין ייזיל בדא חמש עשרה (פי' שאם יחזור לאחוריו חמש למקום שעמד בו תחלה וילך בקצרה עשר הרי ילך ט"ו) אין ייזיל בדא כ"ה (פי' ואם לא יחזור לאחוריו אלא ילך עוד באותה ארוכה יש לו עוד כ"ה והרי הלך בעשר אמות יותר מאילו היה חוזר לאחוריו והולך בקצרה לפיכך הוא חייב, אבל אם הלך בארוכה תשע וחזר לאחוריו ויצא בקצרה עשר אמות ה"ז פטור שלא הוסיף אלא ט' אמות ואין בו כדי השתחויה ואם לא חזר לאחוריו ויצא בארוכה ה"ז חייב משום י' ראשונות).