שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 2 · הלכה 1 · Integer 7

והתנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת כו'. — פי' ובטהרות פ"ד מ"ז שנינו כל הספיקות הטהורים וביניהם נמנה ספק רה"ר, ובתוספתא שם פ"י מבואר דטהור אף לתרומה וכ"כ הר"ש בפרה פי"א מ"ב ומאחר שאין מתירין לספק רה"ר לעשות לכתחילה ה"ז כתלוי ונשפך לחטאת, וקשיא הא דתנן כל הטהור לתרומה טהור לחטאת דהא איכא ספק רה"ר הטהור לתרומה ונשפך לחטאת.

מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הזבח כו'. — צ"ל: בדבר שאינו בא מחמת הוכח (פי' כגון שני שבילין ברה"ר אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן הלך) מה דמר ר' יוחנן בדבר שבא מחמת הוכח (פי' כדתני בתוספתא טהרות פ"ו שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות ע"כ ובבבלי נדה ז' א' שלא תאמר בהוכחות שנינו כמו שני שבילין וע' פרש"י ותוספות שם; ולשון הוכחה מצוי בירושלמי ע' תרומות פ"ד ה"ט כולן נעשו הוכיח ובשקלים פ"ח ה"ב נעשו הוכיח ובריש פ"א דביצה יש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כולן) ר' הושעיה אמר מתירין אותו לעשות הכל מודים שאם עבד ועשה טהור מחלפה שיטתיה דר' יוחנן מחלפה שיטתיה דר' הושעיה דאיתפלגון (פסחים סופ"ח ונזיר פ"ח ה"א) נזיר שנטמא בספק רה"י (פי' ספק טומאה שברה"י) ר' הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח (פי' הנה ר' הושעיה מחמיר בספק טומאה ור' יוחנן מיקל ולענין ספק טומאה ברה"ר כאן הם מחליפים שיטתם) כאן ברה"י כאן ברה"ר (פי' דוקא בספק טומאת רה"י מחמיר ר' הושעיה אבל בספק טומאת רה"ר הוא מיקל שספק טומאה ברה"ר טהור) כל שכן מחלפה שיטתיה דר' יוחנן לא אמר ר' יוחנן אלא לחומרין (פי' דאף ר' יוחנן מודה דספק טומאה ברה"ר טהור מה"ת אלא שחכמים החמירו שלא לעשות לכתחילה, ולהפך בספק טומאה ברה"י הוא מודה דטמא מה"ת אלא שחכמים החמירו שיהיה בספק נזיר טמא ולא יגלח) והא ר' יוחנן אמר משום ספק ידיעה כידיעה כו'.

הראשונה עד שלא נתגייר והשנייה משנתגייר. — כל זה יש למחוק כאן והוא הוספה מתלמיד טועה שהוסיף מהוריות פ"ג ה"ג וע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב.