שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 1 · הלכה 1 · Integer 5

והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא כו'. — פי' דכתיב (ויקרא י"ג ד') ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו ועמוק אין מראה מן העור וגו' ועל כרחך שאין הכתוב מדבר בבהרת עצמה דודאי בהרת שהיא מראה ראשונה מראה עמוק מן העור ע' פרש"י שם, אלא בתולדת בהרת הכתוב מדבר וכתיב בתריה וראה הכהן והנה כהה הנגע וגו' ואם פשה תפשה וגו' וטמא הכהן, ומזה יוצא דתולדת בהרת שכהה ופשה טמא אבל כהה מן הכהה אפי' פשה טהור, ומכאן יש להוכיח דסיד שהיא תולדת בהרת אינו אלא מראה שלישי וכהה היא מראה רביעי דהיינו קרום ביצה וכהה מן הכהה היא מראה חמישי שהוא למטה מקרום ביצה וטהור אבל אם נאמר שסיד שהיא תולדת בהרת היא מראה שני נמצא דכהה מן הכהה דהיינו מראה רביעי ה"ז טמא וע' ספרא תזריע על הכתוב י"ג נ"ו.

ר' חנינא בשם ר' אחא בר אחווא. — צ"ל: ר"ח בשם ד' א ד א בר אחווא (וכן באותו עניין בבלי ו' ב' "ר' אדא בר אבא" ואבא כמו "אהבה" והיא "אחווה" בלשון ירושלמי, וזה נעלם מסה"ד ערך ר' אדא בד אהבה).

א"ר לעזר ב"ר יוסי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה שאינן זה למעלה מזה כו'. — צ"ל: מתניתא אמרה שהן זה למעלה מזה (פי' כסדר ששנינו בריש נגעים בהרת ותולדתה שאת ותולדתה) אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור (פי' דשאת היא מראה ג' וכהה מן הכהה שהיא מראה חמישי טהוד שהיא למטה מקרום ביצה) יש לה מראה שני כו' חמי מה מר שלישי יש לה שני לא כל שכן ומה חמית מימר בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא (פי' וסוף ברייתא זו "לא כל שכן שיהא לה מראה שני" ולמה הוצרכו ללמוד משאת דמבהרת עצמה יש ללומדה מאחר שמראה שלישי שלה טמא מראה שני לא כל שכן) זו שֶׁאַת מונה של שאת כקרום ביצה (פי' ברייתא זו אתיא כר"מ דסבר בראש נגעים דשאת כקרום ביצה ושנייה לה כצמר לבן ולפ"ז תולדת שאת יותר לבנה משאת ולכן אין ללמוד שנייה לבהרת מבהרת עצמה שהיינו אומרים דכמו שתולדת השאת יותר לבנה משאת ה"נ יש לומר שנייה לבהרת יותר לבנה מבהרת ומאחר שזה אי אפשר שאין בעולם יותר לבן מבהרת לכך אין תולדה לבהרת לכך ילפינן משאת דיש לה שנייה וכ"ש בהרת יש לה שנייה ומאחר שאין לה שנייה למעלה הימנה מוכרח שהשנייה היא למטה הימנה; והא דתני "אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור" אף דגם הכהה שלה בלבד טהור דהא למטה מקרום ביצה טהור נקיט הכא משום סיפא בבהרת. וע' פ"מ שנדחק לפרש כפי נוסח שלנו והרבה דברים כדרכו כדי ללחוש על המכה ולא הועיל כלום).

אבל דברי חכמים שאת ובהרת אחת ספחת שנייה לזה ולזה. — צ"ל: שאת ובהרת שתיים ספחת אחת (פי' דבין סיד ובן קרום ביצה נקראין בתורה בשם אחד "ספחת") שנייה לזה ולזה מתניתא אמרה כן (נגעים פ"ז מ"ב) נעשית מספחת שאת (פי' שמצמר לבן שהוא שאת נעשה "מַסְפחת שאת" דהיינו קרום ביצה שהיא כהה משאת) או מספחת עזה (פי' שמבהרת שהיא עזה כשלג נעשה "מַסְפחת עזה" שהיא מראה סיד ומדמכנה במשנה זו לשניהן לסיד ולקרום ביצה בשם "מספחת" מוכח שדורשין "ספחת" שנייה לזה ולזה וע' באליהו רבא נגעים שם).