מה שנחלקו חכמי ישראל בטרפה אם היא חיה או אינה חיה. תמוה הוא איך לא בדקו הדבר בנסיונות הרבה אפשר שקיימו מן הטרפות שהם הלכה למ"מ (שהם) פעם אחר פעם ומצאו שלא היו מתקיימות י"ב חדש ואעפ"כ מי שראיית חכמתו או קבלתו נותנת לו שהיא חיה אינו חוזר בו שהרי אימור שמתה במקרה כדאמרינן גמירי דאי מבדרי לה סימני חיה.
ובירוש' במס'תרומות (ג,א) גבי קשות ונמצאת מרה בעי בן לוי וכי בדבר שאפשר לעמוד עליו חכמים פליגי אלא בעיקר בדיקתה פליגי ונ"מ לספק דרוסה ולכל ספק שבטרפות שמשהין אותה אם נתקיימה י"ב חדש בידוע שאינה טרפה.
והא דאקשי' ולמ"ד טרפה חי' מנ"ל. לאו דוקא שאינו צריך להביא לה ראיה מן התורה אלא הכי הל"ל האי חיה מאי עביד ליה אלא כיון שמשם ראיה מיניה ד"וזאת" קאמרינן "מנ"ל", וללישנא דאמרי' ואידך נמי מב"ל להכי אלא טרפה חיה מנ"ל משום דלא דחי בקרא קמא כלום ומשמע חיה אכול שאינה חיה לא תיכול קאמר כתיב קרא אחרינא דלאו כל חיה תאכל.
ובירוש' במס'תרומות (ג,א) גבי קשות ונמצאת מרה בעי בן לוי וכי בדבר שאפשר לעמוד עליו חכמים פליגי אלא בעיקר בדיקתה פליגי ונ"מ לספק דרוסה ולכל ספק שבטרפות שמשהין אותה אם נתקיימה י"ב חדש בידוע שאינה טרפה.
והא דאקשי' ולמ"ד טרפה חי' מנ"ל. לאו דוקא שאינו צריך להביא לה ראיה מן התורה אלא הכי הל"ל האי חיה מאי עביד ליה אלא כיון שמשם ראיה מיניה ד"וזאת" קאמרינן "מנ"ל", וללישנא דאמרי' ואידך נמי מב"ל להכי אלא טרפה חיה מנ"ל משום דלא דחי בקרא קמא כלום ומשמע חיה אכול שאינה חיה לא תיכול קאמר כתיב קרא אחרינא דלאו כל חיה תאכל.