הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר והלל אומר לא הוכשר ואודי ליה. הך תיובתא לא נהירא לי, מאי דומי', ואפשר דהכי פריך דבוצר לגת היינו טעמא דהוכשר משום גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות מפני שדרך הבוצרים כך והכא נמי כיון שדרך המנחות לבוללן בשמן שהוא מכשיר או במים למאן דאית ליה הכי במסכת מנחות נימא שנטמא הצריד גזירה משום הנוגעין בדבר המכשיר.
ואעפ"כ אינו מחוור שאם אמרו במשקין שמכשירין שלא לרצון גזרו משום משקין היוצאין לרצון יאמרו בלא הכשר כלל לא מצינו דבר בלא הכשר טמא ומטמא אלא משמע דס"ל הכא דבוצר הוכשר בלא נגיעת משקין כלל ומחלפא סוגיא התם בפ"ק דשבת (יז,א).
ואעפ"כ אינו מחוור שאם אמרו במשקין שמכשירין שלא לרצון גזרו משום משקין היוצאין לרצון יאמרו בלא הכשר כלל לא מצינו דבר בלא הכשר טמא ומטמא אלא משמע דס"ל הכא דבוצר הוכשר בלא נגיעת משקין כלל ומחלפא סוגיא התם בפ"ק דשבת (יז,א).