שמוטת ירך בבהמה ובעוף. פירש"י ז"ל בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. ואיכא למידק דהא א"ר יוחנן גופיה דאלו טרפות דוקא מכלל דרב מתנה כשרה.
ויש מתרצים כי א"ר יוחנן טרפה בדאיעכול ניביה ודרב מתנה בדלא איעכול וכ"כ רש"י ז"ל עצמו שמוטת ירך זו בדאיעכול ניביה ותמוה הוא שלא הוזכר' כאן אותה שמועה דרב מתנה ולא פי' בדאיעכול ניביה דודאי בדלא איעכול נמי שמוטה הויא ואפילו לא איפסוק וכ"ש בדאיפסוק.
וי"א כי א"ר יוחנן טרפה בעוף בין דאיעכול ובין דלא איעכול אבל בבהמה בעינן איעכול ניבי' ולאו מלתא היא דהא רב יהודה אמר בבהמה ובעוף ולא חלקו עליו בכל השמוע' אלא בעוף ומעובד' דר' אבא דאשכחיה לר' ירמיה בר אבא דבדק בצומת הגידים ואקשי' עליה שמוטת ירך וכו' משמע דבבהמה פשיטא להו דטרפה.
וי"א שב' מקומות הן, לפי ששלש עצמות יש בעוף העצם התחתון הנק' רגל והב' שלמעל' ממנו הוא השוק והג' למעלה מזה, ובוקא דאטמא הוא ראש זה העצם הג' ותחוב בשדרה וכן אמרו בו דאיעכול ניביה אבל נשמט ראש דהעצם הג' שהוא סופו במקום שהוא מחובר לעצם הב' שהוא השוק אעפ"י שלא נתעכלו ניבין וטרפה וזהו שמוטת ירך שנפסקה הלכה שהיא טרפה בבהמה ובעוף ובדין הוא דלימרו שמוטת שוק דהא ירך במקומה עם הגוף עומדת והשוק הוא שנשמט ממנו ומן הגוף אלא להפריש בין בזו לנשמט סוף השוק מן הרגל שלא יאמר שמוטת שוק היינו סוף השוק מפני שצומת הגידים שם והא טרפותיה.
וזהו שרמז בגמרא שמוטת ירך לניטלו צומת הגידים לפי שהגידים בו בעצם הן והיו סבורין דשמוטה בראש העצם (כבד ושומנו וגידיו) [שבו צומת הגידים] אבל בוקא דאטמא דשף מדוכתיה מה ענין לצומת הגידים כלל אעפ"י שהן למט' מזה אינן באותו פרק וזה הפי' יותר מחוור לפרש בו הלכות הללו.
והא דתנן (נו,ב) נשתברו גפיה אפילו בפרק הג' הסמוך לגוף כשרה שהרי שמוטה בפ' הג' כמו שפירש"י ז"ל וכיוצא בשמיטה הכשירו שבורה ועוד נשתברו גפיה סתם שנינו ואין לחוש לדברי האוסר כלל.
ויש מתרצים כי א"ר יוחנן טרפה בדאיעכול ניביה ודרב מתנה בדלא איעכול וכ"כ רש"י ז"ל עצמו שמוטת ירך זו בדאיעכול ניביה ותמוה הוא שלא הוזכר' כאן אותה שמועה דרב מתנה ולא פי' בדאיעכול ניביה דודאי בדלא איעכול נמי שמוטה הויא ואפילו לא איפסוק וכ"ש בדאיפסוק.
וי"א כי א"ר יוחנן טרפה בעוף בין דאיעכול ובין דלא איעכול אבל בבהמה בעינן איעכול ניבי' ולאו מלתא היא דהא רב יהודה אמר בבהמה ובעוף ולא חלקו עליו בכל השמוע' אלא בעוף ומעובד' דר' אבא דאשכחיה לר' ירמיה בר אבא דבדק בצומת הגידים ואקשי' עליה שמוטת ירך וכו' משמע דבבהמה פשיטא להו דטרפה.
וי"א שב' מקומות הן, לפי ששלש עצמות יש בעוף העצם התחתון הנק' רגל והב' שלמעל' ממנו הוא השוק והג' למעלה מזה, ובוקא דאטמא הוא ראש זה העצם הג' ותחוב בשדרה וכן אמרו בו דאיעכול ניביה אבל נשמט ראש דהעצם הג' שהוא סופו במקום שהוא מחובר לעצם הב' שהוא השוק אעפ"י שלא נתעכלו ניבין וטרפה וזהו שמוטת ירך שנפסקה הלכה שהיא טרפה בבהמה ובעוף ובדין הוא דלימרו שמוטת שוק דהא ירך במקומה עם הגוף עומדת והשוק הוא שנשמט ממנו ומן הגוף אלא להפריש בין בזו לנשמט סוף השוק מן הרגל שלא יאמר שמוטת שוק היינו סוף השוק מפני שצומת הגידים שם והא טרפותיה.
וזהו שרמז בגמרא שמוטת ירך לניטלו צומת הגידים לפי שהגידים בו בעצם הן והיו סבורין דשמוטה בראש העצם (כבד ושומנו וגידיו) [שבו צומת הגידים] אבל בוקא דאטמא דשף מדוכתיה מה ענין לצומת הגידים כלל אעפ"י שהן למט' מזה אינן באותו פרק וזה הפי' יותר מחוור לפרש בו הלכות הללו.
והא דתנן (נו,ב) נשתברו גפיה אפילו בפרק הג' הסמוך לגוף כשרה שהרי שמוטה בפ' הג' כמו שפירש"י ז"ל וכיוצא בשמיטה הכשירו שבורה ועוד נשתברו גפיה סתם שנינו ואין לחוש לדברי האוסר כלל.