הא דקאמר רבא את"ל משסה כלבו של חבירו בחבירו חשיב ליה רב אלפס מסקנא דהלכתא דכיון דבעיא דשסהו בעצמו לא שייכי למיבעיא אי לאו דאמרינן המשסה כלב של חבירו בחבירו חייב משמע דסברת רבא נוטה לומר כן אלא שהיה ר"ל כן בפירוש שלא היה שואל בעי אחרת אי הוי מסתבר למימר דאף משסה כלבו של חבירו בחבירו פטור:
קריאה במקור
שלטי הגיבורים על בבא קמא · דף 11a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בהמה שנכנסה לחצר הניזק ודרסה על גבי תינוק דרך הילוכה דהוי רגל בחצר הניזק או שנשכה תינוק בחצר הניזק והרגתהו ברגל או בשן הבעלים משלמין את הכופר דקרא כתיב גבי שור אם כופר יושת עליו ודרשינן עליו לכל מילי דשור בין לענין קרן בין לענין רגל ושן הלכך קרן מועד משלם כופר ושן ורגל שהן מועדין מתחלתן בחצר הניזק משלמין כופר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9e611d359e4d59911ae31dc3a03e4b7c503f252def74a787443d5a8dbf24f275