לשון ריא"ז
גזל ולא נתיאשו הבעלי' שניהם אינן יכולין להקדיש הגזלן לפי שאינו שלו והנגזל אע"פ שהוא שלו אינו ברשותו והתורה אמרה ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו שהוא ברשותו אף כל ברשותו וכשם שאינן יכולין להקדיש כך אינן יכולין למכור או ליתן במתנה וכן אם היתה לו מלוה או שום חוב ביד אחרים אינו יכול להקדישו או להקנותו לאחרים בקנין גמור ואם אמר לו ללוה תן החוב שלי לפלוני או לעניים בצדקה יכול לחזור בו ואם היה בפני ב"ד או בפני הגבאי של עניים אינו יכול לחזור בו מן הצדקה של עניים לפי שהיה במעמד שלשתן וכל המקנה במעמד שלשתן קנה הוא כמו שביאר מז"ה בפ' ד' וה' שוורים היה לו פקדון ביד אחרים יכול להקנותו קנין גמור לכל מי שירצה שכל מקום שהוא ברשות בעליו הוא שהרי אין הנפקד מעכבו לו ואינו דומה לחוב שאינו בעין או לגזילה ואם היה קרקע אע"פ שחבירו מעכבו הואיל ויכול להוציאו ממנו בדיינים ה"ז יכול להקדישו ולהקנותו לכל מי שירצה כמו שמבאר התלמוד בפ' שנים אוחזין:
המרדכי שם כתב בשם רב האי גאון ז"ל שגזלן קנאה ביאוש גרידא קני הגזלן לכל מילי רק לענין קרבן או דבר מצוה שאם גנב או גזל לולב ונתיאשו הבעלים ממנו אינו יוצא בו משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה וכן כל כיוצא בזה אבל לכל מילי יאוש כדי קני ואינו חייב להחזיר החפץ שגנב או גזל דהוי שלו כתקנת חכמים רק משלם דמיו והרא"ש ז"ל כ' דמדרבנן יאוש כדי קני ואזלינן ביה לחומרא להחשיבו שלו ביאוש כדי דהיינו שאם קידש אשה באותו חפץ שגזל לאחר יאוש בעלים קני מספק דלכל הפחות יאוש כדי קני מדרבנן וכן לענין עורות של גנב שחישב עליו דמקבלין טומאה לחומרא וכשהחפץ הוא גנוב קני בודאי לחומרא הרא"ש. אפי' לא ידענו בודאי שנתיאשו הבעלים דקי"ל סתם גניבה יאוש בעלים הוא כרבנן התם אבל לקולא לא אמרינן יאוש כדי קני דמדאורייתא ודאי יאוש כדי לא קני אבל יאוש עם שינוי רשות או יאוש עם שינוי השם אפי' גרוע קונה גם מדאוריית' כי שינוי השם מעליא כדי כגון טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנה מדאורייתא שא"צ להחזיר רק הדמים כך כתבו הרא"ש וטור ח"מ סי' שנ"ג:
גזל ולא נתיאשו הבעלי' שניהם אינן יכולין להקדיש הגזלן לפי שאינו שלו והנגזל אע"פ שהוא שלו אינו ברשותו והתורה אמרה ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו שהוא ברשותו אף כל ברשותו וכשם שאינן יכולין להקדיש כך אינן יכולין למכור או ליתן במתנה וכן אם היתה לו מלוה או שום חוב ביד אחרים אינו יכול להקדישו או להקנותו לאחרים בקנין גמור ואם אמר לו ללוה תן החוב שלי לפלוני או לעניים בצדקה יכול לחזור בו ואם היה בפני ב"ד או בפני הגבאי של עניים אינו יכול לחזור בו מן הצדקה של עניים לפי שהיה במעמד שלשתן וכל המקנה במעמד שלשתן קנה הוא כמו שביאר מז"ה בפ' ד' וה' שוורים היה לו פקדון ביד אחרים יכול להקנותו קנין גמור לכל מי שירצה שכל מקום שהוא ברשות בעליו הוא שהרי אין הנפקד מעכבו לו ואינו דומה לחוב שאינו בעין או לגזילה ואם היה קרקע אע"פ שחבירו מעכבו הואיל ויכול להוציאו ממנו בדיינים ה"ז יכול להקדישו ולהקנותו לכל מי שירצה כמו שמבאר התלמוד בפ' שנים אוחזין:
המרדכי שם כתב בשם רב האי גאון ז"ל שגזלן קנאה ביאוש גרידא קני הגזלן לכל מילי רק לענין קרבן או דבר מצוה שאם גנב או גזל לולב ונתיאשו הבעלים ממנו אינו יוצא בו משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה וכן כל כיוצא בזה אבל לכל מילי יאוש כדי קני ואינו חייב להחזיר החפץ שגנב או גזל דהוי שלו כתקנת חכמים רק משלם דמיו והרא"ש ז"ל כ' דמדרבנן יאוש כדי קני ואזלינן ביה לחומרא להחשיבו שלו ביאוש כדי דהיינו שאם קידש אשה באותו חפץ שגזל לאחר יאוש בעלים קני מספק דלכל הפחות יאוש כדי קני מדרבנן וכן לענין עורות של גנב שחישב עליו דמקבלין טומאה לחומרא וכשהחפץ הוא גנוב קני בודאי לחומרא הרא"ש. אפי' לא ידענו בודאי שנתיאשו הבעלים דקי"ל סתם גניבה יאוש בעלים הוא כרבנן התם אבל לקולא לא אמרינן יאוש כדי קני דמדאורייתא ודאי יאוש כדי לא קני אבל יאוש עם שינוי רשות או יאוש עם שינוי השם אפי' גרוע קונה גם מדאוריית' כי שינוי השם מעליא כדי כגון טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנה מדאורייתא שא"צ להחזיר רק הדמים כך כתבו הרא"ש וטור ח"מ סי' שנ"ג: