שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 2 · Integer 3

ולעולם זה פוסל וזה מביא א"ר זירא בטפילה שנו. — נ"ל דכל זה אין מקומו כאן רק למעלה בתחלת הלכה זו וכצ"ל שם: ולעולם זה בורר וזה פוסל כיני מתניתא זה פוסל דיינו של זה הא דייניו לא (וכבר נתבאר פירושו למעלה) א"ר זירא בטפילה שנו (פי' מתרץ לומר דאפי' כמה דיינים הוא פוסל אלא שאינו מיירי בג' דיינין אלה שזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם או שני הדיינין בוררין להן עוד אחד דבאלו ודאי שאינו יכול לפסול אלא פעם ראשונה בלבד דאל"כ אין לדבר סוף, אלא שמשנתנו מיירי בדיינין שכל או"א רוצה לטפל ולהוסיף על השלשה הראשונים וכדתני בספרי דברים פיסקא י"ב היה אחד מהם רואה שנוצח חבירו בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא למחר אני דן מוסיף אני עליכם דיינין ע"כ ומוכח שיש ברשות של כל או"א מבעלי דינין להוסיף דיינין ודיינין אלו שאחד רוצה להוסיף יכול חבירו לפוסלן עד העולם ואז דנין רק ג' דיינים ראשונים) ריש לקיש אמר בערכאות כו' לזה שאמר בטיבריא א"ר לא והאי דמר ר' לעזר כו'.

באינון דהוון יתיבין בחדא משכנא כו'. — צ"ל: דהוון יתיבין בהדא משכנא (פי' שם עיר או כפר שהיה באמצע הדרך שבין טבריא לציפורי כדמוכח בסוף ברכות ע"ש) מן הכא להכא תשע מילין מן הכא להכא תשע מילין (כן העתיקו הרמב"ן והר"נ דף כ"ג ע"א ומבואר בתענית פ"ד ה"ז שבין טבריא לציפורי י"ח מיל).