בפני ב"ד להוציא עד אחד כו'. — צ"ל: ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד להוציא עד אחד (כגירסת ק"ע) בשאמרו כו' את שהוא כשר להעיד עדות ממון (כ"ה ברשב"א שבועות ל"ה א') יצא עד אחד שאין כשר להעיד עדות ממון: בפני ב"ד (ומלת "שלא" מיותרת) אם לא יגיד ונשא עונו את שמגיד ומשלם ממון (פי' שענין "ונשא עונו" היינו שחייב לשלם ממון ולפ"ז יאמר הכתוב אם לא יגידו העדים בב"ד במקום שהבעל דין מתחייב לשלם ממון; אבל ר' ישמעאל סובר למטה ונשא עונו קרבן ולכן מקשין עליו מנ"ל בפני ב"ד דוקא) כו' ומניין לשני עדים והוא עד (כגירסת ק"ע וכ"ה בשבועות שם) הרי כאן שנים וכר' ישמעאל כו' עד שיודיעך הכתוב שהוא עד אחד, עד אחד מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מסוטה פ"ו ה"ב ע"ש).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Integer 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 887e4656ebf1883a71800ac42ff16c9556955040b1cee535f97b82265b3fa883