שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 2 · הלכה 1 · Integer 5

בין ר"מ לר"ש חדא בין ר"י לר"ש חדא כו'. — צ"ל: בין ר"מ לר"ש חדא (פי' דלר"ש אינו גומר אלא אותה עבודה שבידו ויוצא ולר"מ יש לו לגמור כל העבודות שהיה בדעתו לעשות ויוצא) בין ר"מ לר' יהודה חדא (פי' דלר' יהודה אפי' גמר כל העבודות אינו יוצא מן המקדש אלא שאם עבר ויצא מן המקדש שוב אינו נכנס וכמו שמבאר למטה) בין לר"מ בין לר' יהודה אינו נכנס (פי' שאם היה בשעת מעשה חוץ למקדש אף לר' יהודה אינו נכנס) ר' יעקב בר דוסאי מפריש ביניהון (פי' מפרש ומבאר מחלוקתן) רמ"א אם היה בפנים היה יוצא (פי' אחר שיגמור כל העבודות שהיה בדעתו לעשותו) היה בחוץ לא היה נכנס ר' יהודה אומר היה בפנים לא היה יוצא היה בחוץ היה נכנס ר"ש כו' מתניתא מסייעא לר' יעקב בר דוסאי (כגירסת ק"ע) ומן המקדש כו' שנאמר ומן המקדש לא יצא יצא הרי זה חוזר (וע' בהשגות רמב"ן על ספר המצות שרש ה' שהעתיק "בין ר"מ לר"י חדא בין ר"י לר"ש חדא בין ר"מ לר"י הכנסה ר' יעקב בר דוסאי מפריק ביניהון רמ"א אם היה בפנים לא היה יוצא היה בחוץ לא היה נכנס ר"י אומר היה בפנים לא היה יוצא היה בחוץ היה נכנס ר"ש אומר כו'", ופירש רמב"ן שם דלר"מ עובד כל זמן שהוא בפנים ומקריב כמו שהיה בלבו לעשות ואפי' הפסיק חוזר ועובד ולר"ש אינו משלים אלא העבודה שהיתה בידו בשעת שמיעה ע"ש, וגם זה אינו מחוור כל הצורך כאשר יראה המעיין).