שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 6 · Integer 5

מה ראה ר' יוחנן לתפוש את האם ולהניח את אשת האב א"ל דהוא סבר כר' ישמעאל כו'. — צ"ל: דהוא סבר כר' עקיבה (פי' שדורש למטה אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו) דר' ישמעאל דרש ערות אביך בזכר כו'.

אמו שאינה אשת אביו מניין אמך היא לא תגלה ערותה מה עבד לה ר' ישמעאל כו'. — צ"ל: אמך היא לא תגלה ערותה ר"ע דרש ערות אביך באשת אב (ומה שבינתיים כפול ומיותר) הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שאינה אשת אביו אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו (פי' כשהיא אמו ואשת אביו) מה עבד לה ר"ע להדא דכתיב אשת אביך לא תגלה פתר לה לאחר מיתה ולית ליה לר' ישמעאל כן ערות אביך היא לא שנייה בין בחייה בין לאחר מיתה: כתיב (פי' לענין אזהרה, ויקרא י"ח ז') ערות אביך וערות אמך לא תגלה וכתיב (פי' לענין עונש, שם כ' י"א) ערות אביו גלה מה אביך כל שהוא אביך כו' ליה דא פשיטא על דר"ע כו' (פי' דודאי ג"ש זו היא לר"ע דסבר דג"ש שאינה מופנה אפי' מצד אחד למדין ממנה, אבל ר' ישמעאל דורש ערות אביך בזכר הכתוב מדבר ולחייבו שתים ואינו מיותר אף מצד אחד ור' ישמעאל סבר דאין למדין מג"ש כזאת וכעין זה ביומא פ"ח ה"ג ע"ש).