שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 10 · Integer 2

מה עבד לה ר' יוחנן דלא יהא מאן דהוא מימר כו'. — צ"ל: מה עביד לה ר"ש בן לקיש דלא יהא כו' ולא שבקון לי (פי' דאף שכותבין בגזר דין שם הדיין המזכה ושם הדיין המחייב, אבל אין הדיין עצמו רשאי לספר לאחרים שהוא השתדל לזכות את פלוני) מ"ט דר' יוחנן דלא ייתי חורן ויסבור דכוותיה ויימר כו' (פי' דכשישמע דיין זה לחכם אחר שדעתו כמו שהוא אמר סופו שיאמר לו שהדיינים שהיו עמי טעו בדין זה, אבל כשכותבין הדין בשם כל הדיינין לא יתפאר לומר שחבריו טעו בדין דלא יאמינו לו דאפשר שהוא עצמו טעה ותולה על דיין אחר) אוף הוא טעה א"ר אושעיה (ומה שבינתיים מיותר) תמן שאיפשר (עי' מ"ש בחגיגה פ"ג ה"א [עמ' 324] שבלשון הירושלמי "איפשר" מלא ביו"ד הוא כמו "אי אפשר") להן להוסיף (פי' לקמן פ"ה מ"ז בדיני נפשות כשהן ע"א סנהדרין שוב אין מוסיפין יותר כמו ששנינו שם דאין מוסיפין אלא עד ע"א) דנין אילו כנגד אילו ברם הכא (פי' בדיני ממונות) אפשר להן להוסיף (פי' דבזה אין קיצבה ויכול להוסיף אפי' יותד מע"א ולכך שנינו במשנה יו"ד סתם "יוסיפו הדיינין") ר' יוחנן ור"ל תריהון מרין אפי' הכא איפשר להן להוסיף (פי' שאפי' בד"מ אין מוסיפין יותר מע"א וסתם התנא כאן וסמך על מה ששנינו דין זה בדיני נפשות).