שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 4 · Integer 2

נשבעתי ואקיימה פעמים שאינו מקיים כו'. — כאן לא השיבו כלום על המקרא הראשון שסייע ר"ע לדעתו "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" ואמר ע"ז אבי אבי אבי זללה"ה הרה"ג ר' דוד אב"ד דק"ק מיר (ושם מ"כ כ"ח טבת תר"ו) ע"פ מה דאיתא בדברים רבה פ"ב אות ה' דא"ל הקב"ה למשה אם אתה תקבר במדבר אצלן הן באין בזכותך, ועוד איתא בתנחומא סו"פ ואתחנן א"ל הקב"ה למשה שתי שבועות נשבעתי אחת שתמות ואחת לאבד את ישראל לבטל את שתיהן אי אפשר אם תרצה לחיות ויאבדו ישראל מוטב ע"כ, ועוד איתא בבבלי קידושין ל"ח א' הקב"ה יושב וממלא את שנותיהם של צדיקים מיום ליום. ולפ"ז יש לפרש הכתובים (במדבר י"ב ל"ד) יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה וגו', והטעם למה יענשו אותם במדת פורענות מרובה כל כך יום לשנה נתפרש במקרא שלאחריו אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים על ה' (פי' ולקצוב פחות משנה לכל יום) במדבר הזה יתמו ושם ימותו, פי' כי אז היה הדין נותן שבמדבר הזה יתמו "בעוה"ז" ושם ימותו "לעוה"ב" שאחר תום כל הדור למות במדבר היו בניהן עולין לא"י ומשה עמהן מפני שעדיין לא הגיע זמנו למות וממילא לא היה דור המדבר בא לעוה"ב מאחר שמשה לא נקבר אצלן במדבר וזכותו אינו עמהן כמו שנתבאר, וכל זה אם היתה מדת פורענות מקוצרת; אבל מדה טובה ניתנה להם להאריך ימי עונשם יום לשנה יום לשנה ומפני זה מת משה במדבר ונקבר עמהם ולכך דור המדבר בא לעוה"ב.