שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 1 · הלכה 1 · Integer 27

כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי כו' שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו. — וה"נ תניא בספרא פ' אחרי (עה"פ וכפר הכהן אשר ימשח); וברור הוא דשיטת הספרא והירושלמי שמקדש אשה אחרת בערב יוה"כ על תנאי שאם תמות אשתו ביוה"כ תהיה זאת מקודשת לו, ולשיטה זו אף ארוסה נקראה ביתו, וה"ג כתיב (דברים כ"ה ה') אשר לא יבנה את בית אחיו וארוסה בכלל זה ליבום. ולא כן שיטת הבבלי י"ג א' וב' אלא שארוסה אינה קרואה בית. וכדי לתקן זה נדחקו מאד בבבלי שם וגם הוכרחו לומר לפי שיטה זו שם דהחוצה אתא לרבות את הארוסה ליבום, והירושלמי לטעמיה אמר ע"ז ביבמות פ"א ה"ו דהכותים דורשין חוצה החיצונה ומיבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות וכל זה שלא כדעת התוספות (י"ג ב' ד"ה ולחדא) וכן באו"ז סנהדרין סוף סימן פ"ט דלהירושלמי מתקינין לו אשה לקדשה ביוה"כ אחר שתמות אשתו, דא"כ למה הצריכו בירושלמי וספרא לתנאי וע"ע מה שאכתוב למטה.

והא אשכחנן דר' יהודה מחמיר ביחיד דתני אר"י לא היה שופר כו' שמא תמות כו'. — הירושלמי לא חש לתרץ הקושיא כי קל לתרץ דודאי בקנים הרבה חוששין שמא תמות אחת מהן אבל באיש אחד אין חוששין למיתת אותו האיש.

ויקדש מאתמול (פי' בלא שום תנאי) וכפר בעדו כו' לא נמצא כקונה קיניין בשבת (פי' מאחר דאין קידושי שנייה נגמרין אלא ביוה"כ אחר שתמות אשתו ה"ז כקונה ביוה"כ עצמו אע"פ שאינו עושה ביוה"כ כלום) א"ל משום שבות שהתירו במקדש (פי' ולא רצו חכמים לתקן שאחר מיתת אשתו ביוה"כ יקדש שנייה בו ביום וכדעת התוספות ואו"ז שכתבתי למעלה דחששו שמא תמות אשתו בביתו בזמן שעובד עבודתו והכה"ג אינו יודע וגומר העבודה בלא בית).

הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום כו'. — פי' תפש אלמנה מפני שלא היה מנהגן לכנוס בתולה בע"ש שמא יבעול בתחילה בשבת וזה אסור לשיטת הירושלמי ברכות פ"ב ה"ו וע' ריב"ש סימן קל"ה שכתב ע"ז הירושלמי שאין נושאין בתולה בע"ש לפי שאין ב"ד יושבין בשבת וחיישינן לאיקרורי דעתא, וכל זה דלא כהרא"ש בריש כתובות ע"ש.

[השלמות: והא אשכחנן דר' יהודה אמר מיתה מצויה כו' שמא תמות אשתו. — כ"ז מיותר.]