שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 2 · הלכה 1 · Integer 9

ר' יעקב בר אחא אמר חילפיי שאל קומץ כו' חילפיי שאל אימורין כו'. — ע' היטב מנחות כ"ו ב'.

ולאו מתניתא היא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר כו'. — צ"ל: ולאו מתניתא היא מקדש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר (פי' היינו דתנן בתמיד פ"א מ"ד לא היו רואין אותו ולא היו שומעין את קולו עד ששומעין קול עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, וס"ד שתרומת הדשן היא שירי עבודה מהיום שעבר ומי שלא הסיח דעתו לא היה צריך לקדש ידיו לתרומת הדשן, ומכל מקום כל מי שזכה בתרומת הדשן קידש ידיו כדי שיהא ראוי לעבודת מחר) א"ר יוחנן תרומת הדשן כו' שמסר יום ללילה דייו (פי' דמאחר שהשקיע את הכיור לפני שקיעת החמה, והעלהו בלילה לקדש ממנו לתרומת הדשן שוב אינו צריך להשקיעו דבסוף הלילה אינו נפסל) כו' בשם ר' יוחנן משהוא מגביהו הוא משקיעו (פי' ר' יוחנן כדעתו לעיל פ"א ה"א דצריכין מסירת יום ללילה ולילה ליום) כו' שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודה אבל בתחלת עבודה צריך (פי' דמאחר שלראבר"ש צריך לקדש בתחלת עבודת היום א"כ לרבי צריך לקדש ביום אף בשירי עבודה וקשיא לר"ח בר יוסף דאמר שעמוד השחר אינו פוסל בכיור וכ"ש שאינו פוסל בידים כדמוכח בסוף הלכה זו) ר' חייא בר יוסף פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה (פי' שדוקא הכיור שלא שקעו לפני שקיעת החמה הוא נפסל אבל הידים אינן נפסלות) בלילה צריך לקדשן ביום בשקידש לשירי עבודה (פי' שקידש ידיו בלילה לשירי עבודה כגון להקטר איברים) אבל לתחלת עבודה (פי' כגון לתרומת הדשן) אינו צריך לקדשן ביום דברי רבי ראברש"א אפי' עסוק בעבודה כל שלשה אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין שקידש ידיו ורגליו בתחלת עבודה בין שקידש ידיו ורגליו בשירי עבודה ר' יוחנן פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודה אבל בתחלת עבודה צריך לקדשן, בלילה צריך לקדשן ביום אפי' בשירי עבודה דברי רבי ראברש"א אפי' עסוק בעבודה כל שלשה אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודה אבל בתחלת עבודה צריך לקדשן חילפיי אמר כשם כו'.