בר קפרא אמר מפני שכתוב בם ברכה וכו' אין כתיב ברכה בבריות אלא ביום. נ"ל דזה תליה בפלוגתא דס"פ הבע"י יליף דאשה אינה מצווה על פ"ו ראב"ש יליף ליה מדכתיב וכבשה מי שדרכו לכבש ורב יוסף יליף ליה מדכתיב גבי יעקב פרה ורבה ולא פרו ורבו וכ' תוס' שם אע"ג דגבי אדם כתיב פרו ורבו לשון רבם ההוא לברכה ולא למצוה. וצ"ל ראב"ש ס"ל דההוא דלאדם נמי למצוה נאמר ומשו"ה הוצרך למכתב תברא בצדה וכבשה. ולפ"ז הא דכתיב ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו תרי מילי נינהו ויברך אותם ברכה בעלמא ולא מענין פ"ו דוקא. ועוד אמר להם פ"ו למצוה. ולזה המ"ד כיון דברכה דאדם לאו לענין זיווג נאמר ודאי ברכת יום השבת עדיף מיניה או לכל הפחות שוה לו ודלא כירושלמי משא"כ לאידך מ"ד:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f239c874195d088c77591740dfdaed74b8e1fb491cbcd4276f447b9945ab73f8