א שנינו במשנה כי שכיר בזמנו נשבע ונוטל. ושואלים: שכיר אמאי תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל [מדוע תיקנו לו חכמים שישבע ויקח] בניגוד לנוהג הכללי שהנתבע הוא שנשבע שאינו חייב ונפטר מן התביעה?
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על בבא מציעא · דף 112b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכות גדולות שנו כאן. ומיד תוהים על הלשון: וכי הני הלכתא נינהו [אלה הלכות הן]? הלא הני [אלה] תקנות נינהו [הן] להסדיר את ענייני המשא והמתן, ולא הלכות שהכל חייבים לעשותן תמיד. אלא יש לתקן את הלשון כך, אמר רב יהודה אמר שמואל: תקנות גדולות שנו כאן. ושוב תוהים על הלשון: גדולות — מכלל הלשון אתה למד דאיכא [שיש] תקנות קטנות, ומה הן אותן תקנות קטנות?
אלא אמר רב נחמן אמר שמואל: תקנות קבועות שנו כאן שיש בהן צורך במציאות החיים. וכך יש להבין: בעצם חיוב השבועה של בעל הבית היא שהוא הנתבע, והיה צריך להשבע ולהפטר. ואולם עקרוה רבנן [חכמים] את השבועה מבעל הבית ושדיוה [והטילוה] על השכיר משום כדי חייו של השכיר שהרי השכיר נזקק לשכר זה כדי חייו, ואם ישבע בעל הבית ויפטר ימצא השכיר ללא כסף. ותוהים ומשום כדי חייו של השכיר מפסדנא ליה [מפסידים אנו לו] לבעל הבית? שהרי אם יש כאן חשש לשבועת שקר, מדוע יפסיד בעל הבית דווקא?
ומשיבים: בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע [עצמו נוח לו שיישבע] השכיר ושקיל [ויקח] כי היכי דליתגרו ליה [כדי שיישכרו לו] פועלים, שהרי על ידי כך יודעים הם ששכרם מובטח להם. ושואלים: ומדוע לא נאמר כי השכיר גופיה [עצמו] ניחא ליה דמשתבע [נוח לו שיישבע] בעל הבית ויפקע, כי היכי דליגרוהו [ויפטר, כדי שישכרו אותו] שאם יכביד הדבר על בעל הבית — לא ישכור שכירים! ומשיבים: בעל הבית על כרחיה אגר [על כרחו הוא שוכר]. ושואלים: שכיר נמי [גם כן] בעל כרחיה איתגר [בעל כרחו נשכר]!
אלא עלינו לחזור בנו מן ההסבר הקודם ולומר טעם אחר, בעל הבית טרוד בפועלים הוא ויש מקום להניח שמא בתוך טרדתו שכח, וסבור ששילם. ושואלים: אי הכי [אם כך] שמסתבר שבעל הבית הוא ששכח ניתב ליה [ושיתן לו] אם כן בלא שבועה, שהרי יש רגלים לדבר ששכח בעל הבית! ומשיבים: שבוע זו היא כדי להפיס דעתו של בעל הבית, שאם לא ישבע השכיר ידמה בעל הבית בנפשו שרימו אותו.
ושואלים: הלא יש דרך אחרת לצאת מקושי זה וניתב ליה [ושיתן לו] תמיד בעל הבית לשכיר בעדים, ואז שוב לא יהיה מקום לטענה שלא נתן! ומשיבים: טריחא להו מילתא [מטריח להם הדבר] הן לבעל הבית והן לשכיר, לחפש בכל פעם עדים. ושואלים: וניתב ליה מעיקרא [ושיתן לו מתחילה] שבעל הבית ישלם לשכיר לפני העבודה, כשאינו טרוד כל כך? ומשיבים: שניהם רוצים בהקפה שיהא התשלום בסוף הזמן, בעל הבית שמא אין לו עדיין ממון בידו. והשכיר מחשש שמא במשך היום יאבד את הכסף.
ושואלים: אי הכי [אם כך], אם זהו הטעם, אפילו קצץ נמי [גם כן], שאם יש ויכוח בין השכיר ובעל הבית ביחס לסכום שקבעו כתשלום — ישבע השכיר. אלמה תניא [מדוע שנויה ברייתא], אם האומן אומר: שתים קצצת לי כשכר, והלה נותן העבודה אומר: לא קצצתי לך אלא אחת, במקרה זה המוציא מחבירו עליו הראיה. ומדוע אין אומרים שבעל הבית טרוד ושוכח? ומשיבים: קציצה בקביעת שכר ודאי מידכר דכירי לה אינשי [ודאי זוכרים אותה אנשים] ואין לחשוש שבעל הבית שכח עד כדי כך.
ושואלים שוב: אי הכי [אם כן], אם חוששים אנו שבעל הבית שכח מפני טרדתו, אפילו עבר זמנו נמי [גם כן] ישבע הפועל ויטול, אלמה תנן [ומדוע שנינו במשנה]: עבר זמנו — אינו נשבע ונוטל? ומשיבים: שם הטעם הוא משום חזקה: אין בעל הבית עובר משום "בל תלין".
ומקשים: והא [והרי] אמרת כי בעל הבית טרוד בפועליו הוא! ודוחים: הני מילי [דברים אלה] אמורים — מקמיה דלימטייה [לפני שיגיע] זמן חיוביה [חיובו] לשלם, שאז יתכן שמפני הטירדה אינו זוכר אם שילם כבר,
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://korenpub.co.il/collections/koren-talmud-bavli-1
- הערות המהדורה
- Hebrew from The William Davidson digital edition of the Koren Matanel Talmud Bavli by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a> שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: acaca56d386c434207dd3a19572142a74fad4193e1dbeb5a720161e51e33e979