האי [זה] עסק קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא, שהרי את חשש ההחמצה מקבל המוכר על עצמו וכבר אמרנו שכל עיסקה כזו אינה אלא ריבית! אמר ליה [לו] אביי: כיון שמקבל עליה זולא [עליו הקונה את ההפסד אם יוזל המחיר], אם כן קרוב לזה ולזה הוא, שיש כאן גם סיכוי של רווח וגם הפסד, ויש לראות בכך עיסקה הוגנת.
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על בבא מציעא · דף 64b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
א משנה המלוה את חבירו לא ידור בחצרו של הלווה חנם, ולא ישכור ממנו לדור בחצר בפחות מן השכר הרגיל — מפני שהוא רבית, שהרי נמצא שהוא מקבל ממנו בצורה זו ריבית.
ב גמרא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו חכמים שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו, בלא שבעל החצר יודע — אינו צריך להעלות לו שכר (לשלם) אם ההוא אינו מפסיד דבר על ידי כך, מכל מקום אם הלוהו ודר בחצירו — צריך להעלות לו שכר. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? הלא תנינא [שנינו] זאת במפורש במשנה: המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא רבית!
ודוחים: משם אין ראיה, אי ממתניתין הוה אמינא [אם ממשנתנו הייתי אומר ומפרש] כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בחצר דקיימא לאגרא [העומדת להשכרה], וגברא דעביד למיגר [ובאדם העומד לשכור], שאם לא ימצא דירה שם — ישכור במקום אחר, ואז ברור שהוא חייב לשלם. אבל חצר דלא קיימא לאגרא, וגברא דלא עביד למיגר [חצר שאינה עומדת להשכרה, ואדם שאינו עומד לשכור] כרגיל, שאז לכאורה לא הפסיד בעל החצר דבר, והדייר אינו מרוויח דבר — אימא [אמור] שלא ישלם כלל, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבמקרה זה עליו לשלם שלא ייראה כריבית.
איכא דאמרי [יש אומרים] בנוסח אחר: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו כי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו — אינו צריך להעלות לו שכר, אם אמר לו "הלויני ודור בחצרי" — צריך להעלות לו שכר.
ומסבירים את ההבדל בין שתי הנוסחות: מאן [מי] שאמר שחייב בתשלום אם הלוהו — כל שכן כאשר אמר במפורש "הלויני", שעשה זאת כתנאי וכעין ריבית. אבל למאן [מי] שאמר על הנוסח "הלויני", הרי דווקא כזה אמר, אבל אם הלוהו ולא פירש לו — לא. מאי טעמא [מה טעם]? — כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה [שמתחילה לא על דעת זה הלווהו] — לית לן בה [אין לנו בו איסור] ואפשר לומר שאין קשר בין ההלוואה ובין הדירה בחצרו.
מסופר: רב יוסף בר חמא אביו של רבא תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי, ועביד בהו עבידתא [היה תופס עבדיהם של אנשים שהוא נושה בהם כסף והיה עובד בהם עבודה], שכאשר ראה שהם הולכים בטל היה כופה אותם לעבוד עבורו. אמר ליה [לו] רבא בריה [בנו]: מאי טעמא עביד מר הכי [מה טעם עושה אדוני כך]? אמר ליה [לו]: אנא [אני] כרב נחמן סבירא לי [סובר אני], שאמר רב נחמן: עבדא, נהום כריסיה לא שוי [העבד, את הלחם שהולך לכרסו איננו שווה], שעבודת עבדים אינה משתלמת כלל. משום כך, אם אני לוקח עבד ומעבידו ומפרנס אותו — אינני מרוויח רווח ממשי בדבר, ולכן יכול אני לעשות כן.
אמר ליה [לו] רבא: אימור [אמור] שאמר רב נחמן דבר זה — כגון דארי עבדיה דמרקיד בי כובי [עבדו שהיה רוקד בבית מרזח] ובאמת לא היה שווה לאדוניו, אבל בענין עבדי אחריני מי [עבדים אחרים האם] אמר כן? אמר ליה [לו] אביו: אנא, כי הא [אני, כזו] שאמר רב דניאל בר רב קטינא שאמר בשם רב סבירא לי [אני סובר]. שאמר: התוקף (האוחז) עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה — פטור. ואין לראות בכך משום גזילה, משום
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://korenpub.co.il/collections/koren-talmud-bavli-1
- הערות המהדורה
- Hebrew from The William Davidson digital edition of the Koren Matanel Talmud Bavli by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a> שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: acaca56d386c434207dd3a19572142a74fad4193e1dbeb5a720161e51e33e979